טיפים להצלחה

טניס הוא לא רק משחק של חבטות ותנועה מהירה; הוא גם מקום שבו מתפתחים כישורי מנהיגות שמלווים אותך בכל מה שתעשה. כשאתה עולה למגרש, יש לך הזדמנות לא רק להיות שחקן טוב, אלא גם להיות מוביל אמיתי. אז איך אפשר לפתח את כישורי ההובלה שלך בטניס? הנה כמה טיפים שיכולים לשדרג אותך לשחקן מוביל:

 1. לקחת אחריות ולא לברוח

זה מתחיל בלקחת אחריות. כשאתה על המגרש, אתה לא יכול להאשים אף אחד אחר אם משהו משתבש. אז במקום לחפש תירוצים, תתמקד בפתרונות. פספסת חבטה? אל תתרגש, תלמד ממנה ותתקדם. שחקנים שמנהיגים הם אלה שיודעים לקחת אחריות על המשחק שלהם ולא להיתקע על הטעויות. תזכור – האחריות היא שלך, וזה מה שהופך אותך למנהיג.

2. לדבר ולהקשיב – גם כשלא בא לך

תקשורת זה אחד הדברים הכי חשובים כשאתה משחק בזוגות או בקבוצה. מנהיג אמיתי יודע לא רק איך לדבר, אלא גם איך להקשיב. לפעמים זה לשים לב לשותף שלך, להבין מה הוא צריך ולתת לו פידבק חיובי, ולפעמים זה לדעת מתי להגיד מילה טובה שתרים את המורל. תזכור – שותפות טובה במגרש מתחילה בתקשורת מעולה, וזה בדיוק מה שהופך אותך למוביל.

 3. להישאר קולי גם כשקשה

לחץ זה חלק מהמשחק, ולפעמים זה מרגיש כאילו הכול על הכתפיים שלך. אבל במקום להילחץ, תנסה להישאר רגוע. המנהיגים הכי טובים הם אלה שיודעים לשמור על קור רוח גם כשכל האחרים מתמוטטים. איך עושים את זה? פשוט נושמים עמוק, מתמקדים במטרה, ולא נותנים לרגש להשתלט. כשאתה מצליח להישאר רגוע, אתה נותן ביטחון גם לאחרים, וזה עושה את כל ההבדל.

4. להוביל דוגמה אישית ולהיות השראה

מנהיגים הם לא רק אלה שמדברים הכי חזק או שמצליחים הכי הרבה. הם גם אלה שנותנים דוגמה אישית ומשמשים השראה לאחרים. אם אתה יודע להרים את השותף שלך כשקשה לו, לעודד אותו, ולהראות לו איך אפשר להשתפר – אתה לא רק מוביל את המשחק, אלא גם מוביל אנשים. תזכור – המנהיגים הכי טובים הם אלה שהשחקנים האחרים מסתכלים עליהם ורוצים להיות כמוהם.

5. לחשוב כמה מהלכים קדימה

כדי להיות מנהיג, אתה צריך גם לחשוב אסטרטגית. תכנן את המהלכים שלך מראש, תנסה לצפות את היריב ולדעת איך לנצל את החולשות שלו. זה לא אומר שאתה צריך להיות רובוט, אבל כן כדאי לשלב בין התשוקה שלך למשחק לבין חשיבה חכמה. המנהיגים הכי טובים הם אלה שיודעים לשלב בין הלב והראש, בין האש הפנימית לבין חשיבה אסטרטגית.

אז איך מתחילים? פשוט תנסה ליישם את הטיפים האלו בכל פעם שאתה עולה למגרש. תזכור – זה לא יקרה ביום אחד, אבל עם הזמן תראה איך אתה הופך לשחקן שלא רק מוביל את עצמו, אלא גם את כל הקבוצה. קדימה, תצא לדרך ותתחיל לפתח את כישורי ההובלה שלך בטניס!

בעולם של טניס תחרותי, עולה השאלה מה מבדיל את השחקנים הטובים ביותר בעולם לבין שאר השחקנים? האם אלו היכולות הפיזיות חסרות התקדים שלהם או העמידות הנפשית הבלתי ניתנת לשבירה?

מאמר זה בוחן את האינטראקציה בין כוח מנטלי ליכולת גופנית. הבנת דינמיקה זו היא קריטית לכל מי ששואף להבין מה נדרש בכדי לנצח במגרש הטניס

העוצמה המנטלית הנדרשת בטניס

טניס אינו רק משחק פיזי; זהו קרב מנטלי. היכולת של שחקן לשמור על קור רוח תחת לחץ, לצפות את המהלך הבא של היריב ולהתאים אסטרטגיות שונות במהלך המשחק, היא בעלת חשיבות עליונה. יכולת מנטלית בטניס כוללת מיקוד במטרה, עמידות מנטאלית מול מצבי לחץ, התמודדות עם נקודות הכרעה של משחקון, מערכה או להתאושש מטעויות מבלי לאבד ביטחון. יציבות מנטלית זו מאפשרת לשחקנים לשמור על אסטרטגיית המשחק שלהם, להתמודד עם לחץ ולנצל את החולשות של יריביהם. כיוון שמשחקים עשויים להסתיים בתוצאה מאוד קרובה אחת לשנייה, יכולות מנטאלית חזקה הופכת לעתים קרובות לגורם מכריע בקביעת מי יורד מהמגרש כמנצח.

יכולות פיזיות

בעוד שחוזק מנטלי חיוני, אין להמעיט בדרישות הפיזיות של הטניס. היכולות הפיזיות של שחקן – מהירות, כוח, זריזות וסיבולת – מהוות חלק משמעותי מהביצועים שלו. מהירות מאפשרת לשחקנים לכסות את המגרש ביעילות, להגיע לחבטות שהיו מחוץ להישג ידם. כוח תורם להגשת וחבטות קרקע חזקות יותר, בעוד שזריזות מאפשרת שינויי כיוון מהירים. סיבולת, מבטיחה ששחקן יוכל לשמור על רמות גבוהות של ביצועים לאורך זמן. ללא תכונות פיזיות אלו, אפילו המשחק המנטלי החזק ביותר עלול להיכשל תחת הדרישות הפיזיות הבלתי פוסקות של טניס תחרותי.

הקשר בין כושר גופני ומנטלי

היחסים בין כושר גופני ומנטלי בטניס קשורים זה בזה עמוקות, כאשר כל היבט משפיע ומשפר את האחר באופן רציף. כושר גופני לא רק תומך בהיבטים הטכניים של המשחק, אלא גם מטמיע ביטחון בשחקן ומגביר את החוסן המנטלי. להיפך, משחק מנטלי חזק יכול לדחוף שחקן להתאמן קשה יותר ולהתגבר על מגבלות פיזיות, ולהפגין סיבולת וכוח מדהימים תחת לחץ. קשר זה מדגיש את הצורך בגישה הוליסטית לאימון, שבה שיפור היכולת המנטלית הוא קריטי כמו שיפור היכולות הפיזיות. שליטה באיזון זה היא המפתח לביצועים חסרי תקדים במגרש.

קביעת המפתח להצלחה: כוח מנטלי או כוח פיזי?

ההצלחה בטניס, מתברר כי לא הכוח המנטלי או הפיזי לבדם אשר יכולים להבטיח ניצחון; שניהם קשורים זה לזה באופן אינטגרלי וחיוניים באותה המידה. לשחקנים הגדולים בהיסטוריה לא היו רק יכולות פיזיות יוצאות דופן אלא גם יכולות מנטליות יוצאות דופן. עמידות מנטלית יכולה להעלות את הביצועים הפיזיים של השחקן, להפוך תבוסה פוטנציאלית לניצחון, בעוד כושר פיזי תומך בחדות מנטלית, מאפשר חשיבה אסטרטגית ומיקוד. בסופו של יום, הסינרגיה בין יכולת נפשית לבין יכולת גופנית מהווה את הבסיס לאלוף, ומוכיחה כי המפתח להצלחה בטניס הוא האיזון ההרמוני של שני האלמנטים.

כאשר הטמפרטורות יורדות והחורף משתלט, רבים עשויים לשקול לארוז את ציוד הספורט שלהם עד חזרת החודשים החמים. עם זאת, עבור חובבי טניס, העונה הקרה מציגה הזדמנות ייחודית לשיפור הכושר הגופני ולשיפור המיומנויות במגרש. "אימוני חורף: כיצד אימוני טניס משפרים את הכושר הגופני" צולל ליתרונות המשמעותיים של המשך אימוני הטניס בחורף. משיפור היכולת הגופנית ועד הצעת טיפים לאימונים בטוחים ויעילים, מחקר זה מעודד שחקנים לאמץ את הקור ולנצל את העונה החלשה לצמיחה אישית ולשיפור משחק.

היתרונות הייחודיים של אימוני טניס בחורף

אימונים לטניס בחודשי החורף מביאים מספר יתרונות ייחודיים שיכולים להבדיל שחקנים מעמיתיהם בתנאי מזג אוויר נוחים. האקלים הקר מאתגר את השחקנים להתחמם בצורה יסודית יותר, מה שמגביר את הגמישות ומפחית את הסיכון לפציעות. בנוסף, העונה החלשה מספקת תקופה שקטה יותר להתמקד במיומנויות טכניות ללא הלחץ של טורנירים קרובים. זמן זה מאפשר מאמצים מרוכזים על תיקון הטופס, שיפור דיוק הזריקות ובניית עמידות נפשית. יתר על כן, שמירה על פעילות בחורף ומבטיחה ששחקנים יחזרו לעונת האביב בכושר שיא, הן מבחינה נפשיתוהן מבחינה גופנית.

שיפור היכולת הגופנית באמצעות אימוני חורף

אימוני חורף בטניס אינם רק שמירה על המצב הקיים; הם נועדו לדחוף את היכולות הגופניות לגבהים חדשים. מזג האוויר הקר דורש מהשחקנים לעסוק בשגרת חימום ארוכה יותר, מה שמגביר באופן טבעי את הסיבולת והכושר. מפגשים מורחבים אלה תורמים לשיפור בריאות הלב וכלי הדם, מרכיב חיוני ביסוד הפי זי של שחקן טניס. יתר על כן, המיקוד בטכניקה  במהלך אימוני החורף יכול להוביל לעלייה בכוח השרירים, במיוחד  וברגליים, שהם חיוניים להגשות עוצמתיות ותנועות מהירות על פני המגרש. אימוץ אימוני חורף מביא לכן לשיפור משמעותי ביכולות הגופניות של השחקן, ומכין אותו לתחרות נמרצת יותר עם עליית הטמפרטורות.

טיפים לפני אימון לאימוני טניס אפקטיביים בחורף

כדי למקסם את האפקטיביות של אימוני טניס בחורף, שילוב של כמה טיפים לפני אימון יכול לעשות הבדל משמעותי. ראשית, לבישת שכבות היא קריטית כדי להסתגל לטמפרטורות המשתנות שתיתקלו בהן לפני, במהלך ואחרי המשחק. בחרו בבדים תרמיים, סופגי לחות, ששומרים על חום מבלי להפריע לתנועה. שנית, חשוב להקצות זמן נוסף לשגרת חימום מקיפה. התחילו במתיחות דינמיות כדי לעורר את השרירים, ולאחר מכן בקרדיו קל כדי להגביר את קצב הלב ואת זרימת הדם. זה לא רק מונע פציעות אלא גם מכין את הגוף לבצע תחת תנאים קרירים יותר, ומבטיח אימון פרודוקטיבי ובטוח.

טיפים לאחר אימון כדי למקסם את ההתאוששות

בעקבות אימון טניס בחורף, תרגולים מסוימים לאחר האימון יכולים לסייע משמעותית בהתאוששות ולהכין את הגוף לסבב הבא של מאמץ גופני. הידרציה היא המפתח, מכיוון שמזג האוויר הקר יכול להסתיר אובדן זיעה, מה שמוביל להתייבשות לא מורגשת. הבטחת צריכת נו זלים מספקת לאחר האימון מסייעת בהתאוששות ובבריאות הכללית. בנוסף, מתיחות סטטיות לאחר האימון מסייעות להאריך את השרירים שעבדו בעצימות גבוהה, ומפחיתות נוקשות וכאבים פוטנציאליים. לבסוף, שילוב שלב התקררות, כגון הליכה נינוחה או מתיחות עדינות, מאפשר לקצב הלב לחזור בהדרגה לנורמה, וממזער את הסיכון להתכווצויות שרירים ומסייע בניקוי תוצרי פסולת מטבוליים מהשרירים.

סיכום

אימוני טניס בעונת החורף טומנים בחובם יתרונות רבים, החל משיפור הכושר הגופני ועד לשיפור המיומנויות הטכניות. האתגרים הייחודיים שמציבות הטמפרטורות הקרות מציעים הזדמנות להתמקד בחימום מקיף, שיפור הטכניקה ועמידות מנטלית, שכולםתורמים לספורטאי. על ידי ביצוע טיפים חיוניים לפני ואחרי האימון, שחקנים יכולים למקסם את יעילות האימון שלהם תוך הבטחת בטיחות והתאוששות. בעוד החורף מניח את היסודות לצמיחה פי זית ומנטלית, שחקנים יכולים לצפות לאביב, מוכנים להגיע למגרשים עם כוח, סיבולת ומיומנות משופרים, ולהניח את הבסיס לעונת טניס מוצלחת.

הנושא התזונתי הוא החוליה החלשה כדי לעשות את קפיצת המדרגה עבור טניסאים צעירים. הקפדה על כמה עקרונות חשובים בתזונת ספורט יכולה בהרבה מקרים לעשות את ההבדל ותורמת למיצוי הפוטנציאל ושיפור ביצועים. גם מחקרים מראים באופן מובהק שתזונה נכונה לפני, תוך כדי ולאחר הפעילות הגופנית בגיל ההתבגרות יש השפעה על הביצועים גופניים, המנטאליים ועל ההתאוששות.

מצד שני שעות אכילה לא נכונות, מאזן נוזלים לא תקין, מאזן קלורי שלילי, מאגרי אנרגיה נמוכים, מחסור בוויטמינים ובמינרלים, אחוז שומן גבוה,  תת- משקל והתאוששות לא אופטימאלית בין האימונים תגרום לחולשה, בעיות התפתחות, לחוסר נוחות, עייפות ולירידה בביצועים.

כללי יסוד תזונה נכונה:

בתזונה לספורטאים האנרגיה בתפריט צריכה להגיע מכ- 60% פחמימות (בעיקר מורכבות), מכ-25% שומנים ומכ- 15% חלבונים.

היערכות מראש, המפתח ליישום אופטימאלי של תזונה נכונה. אחד האתגרים הגדולים של הטניסאים הצעירים היא הרבה שעות אימונים ביום, בד"כ בסיום יום הלימודים וסדר היום לא תמיד מאפשר יישום ההנחיות התזונתיות, דבר שיכול להוביל לתזונה לא מאוזנת, חסרים תזונתיים, למסת שריר נמוכה ואיבוד משקל. לכן התכנון התזונתי צריך להיות מותאם לשעות ומשך האימון / תחרות.

מספר המלצות להתנהלות תזונתית בתקופת אימונים ותחרויות:

• יש להצטייד לביה"ס ואימונים עם בקבוק מים אישי של 1.5 ליטר
• מומלץ לנהל רישום שבועי של הפעילויות ולהתארגן תזונתית בהתאם.
• בימים עם סדר יום עמוס מומלץ להצטייד כבר בבוקר עם אוכל בקופסאות אוכל שהוכנו במעוד מועד או עם כריכים מזינים.
• מומלץ להצטייד בקופסאות עם פירות וירקות.
• מומלץ לרכוש צידנית קטנה שעוזרת לשמור על טריות האוכל והשתייה.
• תוספי תזונה לספורטאים, על כל סוגם, צריכים להישקל לגופו של עניין ע"י איש מקצוע מוסמך ובכל מקרה צריך לקחת בחשבון את הרגלי האכילה, האימונים ובדיקות הדם.
• יש להמעיט באכילת ממתקים וחטיפים שומניים. אלה יכולים לפגוע בתאבון ולבוא על חשבון מזונות חיוניים ובריאים ואף לגרום להשמנה.
• יש לפזר את כמות האנרגיה היומית על פני לפחות 5 ארוחות, כדי לא להעמיס על מערכת העיכול בארוחות גדולות מדי ומצד שני להימנע מהפרשי שעות ארוכים בין בארוחות.
• יש להימנע משינויי הרגלי אכילה ו/או לקיחת תוסף תזונה בפעם הראשונה ביום המתחרות עצמו. מומלץ לבדוק את השפעת סוגי המזון על הגוף ואת תזמוני האכילה בתקופת האימונים.

ארוחת בוקר

כמה פעמים שמענו את המשפט "ארוחת הבוקר היא הארוחה החשובה ביותר ביום"? ובכן, המשפט הזה הוא אמת לאמיתה. בשעות הבוקר, לאחר שנת לילה מלאה, הגוף מתחיל להניע את המערכות שלו בחזרה, ולשם כך הוא צריך אנרגיה זמינה ורכיבי תזונה. מחקרים מראים כי ארוחת בוקר מזינה תשפר את תפקוד המוח, תעודד למידה וציונים גבוהים יותר ותפחית כאבי ראש, חולשה ועייפות שריר. אל תדלג על ארוחת הבוקר לפני הלימודים. היא הכרכית וחשובה ויכולה להיות מהירה ופשוטה להכנה.

ארוחה לפני אימון/משחק,

כ-3- 4 שעות קודם.

המטרה העיקרית של ארוחה היא לספק לגוף אנרגיה, נוזלים ולמנוע חולשה ועייפות במהלך האימון ולכן עליה להיות גדולה ומאוזנת, אך שלא תכביד על הקיבה ותיצור תחושת אי נוחות בזמן האימון. מומלץ לאכול ארוחה גדולה ועשירה בפחמימות (לדוגמה: פסטה / אורז / פתיתים / לחם / תפו"א), מתונה בחלבון רזה (לדוגמה: דג / חזה עוף / גבינה / טונה), דלה בשומן ודלה בסיבים תזונתיים כדי לא להכביד על העיכול. חשוב להקפיד על צורת בישול פשוטות.

ארוחת תגבור לפני האימון / תחרות 

כ- 45-60 דקות קודם.

המטרה של ארוחת התגבור הקלילה היא למנוע רעב ולספק אנגריה זמינה וקלה מאוד לעיכול. ארוחה זאת מומלצת במיוחד למי שמרגיש נפילות אנרגיה בזמן האימון. מומלץ לאכול מנת פרי / פירות יבשים / חטיף אנרגיה/ דגנים פשוטים/ מספר עוגיות פתי-בר / צנים עם ריבה או דבש.

אכילה ונוזלים בזמן האימון / תחרות.

ברוב הגדול של המקרים אין צורך בתגבור אנרגטי בזמן האימון, אלא אם באותו היום האימון הוא עצים ואורך מעל 1.5 שעות. במקרים אלו מומלץ לשלב: משקה ספורט לדוגמת משקה איזוטוני / ג'ל אנרגיה או ממבחר האופציות מארוחת התגבור.

בזמן האימון יש חשיבות גדולה מאוד לשתיית נוזלים, כמים. יש לשתות ככוס מים כל 20 דקות של מאמץ.

ארוחת "חלון הזדמנויות"

עד 45 דקות מתום האימון

מטרת הארוחה: עידוד התאוששות אידיאלית, מילוי מאגרי אנרגיה בשריר ובניית שריר והחזרת נוזלים.

יש חשיבות לארוחה זאת למי שמי שמתאמן בעומסים גבוהים ולמי שלוקח זמן רב מתום האימון עד רגע הארוחה שאחרי האימון. לדוגמה כריך עם ביצה / גבינה/  טונה עם ירקות + מנת פרי

מה אוכלים אחרי אימון?

עד 1.5 שעות מסופו.

יש לזכור שהארוחה מזינה לאחר אימון חשובה לא פחות מהאימון עצמו. מטרת התזונה בתום הפעילות הגופנית הינה להשלים את שאבד לגוף והיא מאפשרת את חידוש מאגרי האנרגיה, שיקום נזקי השריר, החזרת נוזלים, הספקת נוגדי חמצון ובכך לאפשר התאוששות מהירה ויעילה ועידוד תהליכי בנייה בשרירים. מומלץ לאכול ארוחה מלאה הכוללת את כל אבות המזון, עשירה בפחמימות, הרבה ירקות.

נוזלים, מלחים ומינרלים:

למרות שהתקופה החמה מאחורינו, אסור לשכוח שאיבוד הנוזלים בקרב טניסאים הוא גורם מכריע בכל שלב בעונה.

על מנת לשמור על רמת ביצועים לאורך כל האימון, להימנע מעייפות, מהתכווצויות שריר, מפציעות שריר, מהתאוששות שריר איטית וכאבי ראש, על הספורטאי להקפיד על מאזן נוזלים, מינרלים ומלחים תקין.
תוך כדי פעילות, תחושת הצמא מורגשת פחות, על כן יש להקפיד על צריכת נוזלים לפני, תוך כדי ואחרי הפעילות. בסוף האימון יש להשיב את כל הנוזלים שאבדו.

שינה בריאה

שינה מספקת ומנוחה חשובים מאוד לתהליכי בניה והתאוששות תקינים. זמן השינה הוא הזמן בו הגוף נח מהפעילות היומיומית שלו ומפנה את האנרגיה שלו לבניית השריר, ליצירת הורמונים, לבניית עצמות ולהשלמת הפערים הפיזיולוגיים הנוצרים עקב מאמץ מוגבר במהלך היום. ילדים בגיל ההתבגרות זקוקים לכתשע שעות שינה לפחות ביום. בניגוד לדעה הרווחת, אין דבר כזה "השלמת שעות שינה" המתרחשת בימים ספציפיים.

אחוזי שומן, משקל, מבנה גוף, התפתחות ומסת שריר.

• צריך לקחת בחשבון שבגיל ההתבגרות קורים בגוף המון שינויים טבעיים, בין היתר בגדילה מואצת, בעלייה במשקל, בצמיחה לגובה, שינוי מבנה הגוף ועוד.
• זה מוטעה להשוות את משקלכם, את הכמויות שאתם אוכלים ושותים ביחס לחברכם, כי לא לכולם יש את אותם צרכים.
• משקל הגוף תלוי בהרבה גורמים: במסת השריר, במסת השומן, במבנה הגוף ומשקל העצמות. היחס הנכון בין כל המרכיבים יקבע את המצב התזונתי ואת תקינות המשקל ביחס לגיל, גובה ולמין שלכם.
• טניסאי צעיר צריך לשאוף למשקל תקין ולאחוזי שומן יחסית נמוכים (משתנה לפי הגיל והמין).
• בדיקת הרכב גוף ואחוזי שומן הינה הדרך המקצועית והאמינה ביותר להערכת מצב הגוף משום שהיא מצביעה על איכות המשקל וניתנת למדידה (בלי קשר למבנה הגוף, משקל העצמות).

לסיכום:

אין ספק שההכנה התזונתית צריכה להיות חלק בלתי נפרד מההתנהלות של כל טניסאי וצריכה לקחת בחשבון את סדר היום ואת תכנית האימונים. שחקן הטניס חייב להיות מודע לתזונה נכונה, במיוחד בתקופת משחקים וטורנירים.

הקפדה על העקרונות תזונתיים בסיסיים היא מרכיב חשוב לצורך מיצוי הפוטנציאל והתפתחות תקינה. מאידך תזונה לקויה בין האימונים והתחרויות תגרום לחולשה, בעיות בהתפתחות, עייפות ולירידה בביצועים. ההנחיות לתזונת ספורט אפקטיבית משתנות ותלויות באופי האימון, בהעדפות אישיות, בנתונים גופניים וביעדים אישיים של כל אחד ואחד.

תודה לליאור מני, תזונאי ספורט מוסמך הוועד האולימפי הבינ"ל.
https://liormany.co.il/

חשבנו על מספר עצות וחומר למחשבה שוודאי לא יזיקו לשחקנים, אשר מתכוננים לשחק ולהתחרות על מגרשי חימר בזמן הקרוב.

לשחקני החימר הטובים בעולם יתרון בולט על שאר השחקנים- הם גדלו על החימר.

טניס על מגרש חימר הינו משחק אחר בתכלית!. המשטח איטי יותר, הכדור קופץ גבוה יותר וכמובן שגם האחיזה במגרש שונה.

למי שיבלה שעות רבות על החימר בצעירותו צפוי שיפתח סבלנות גדולה יותר וגם חוסן פיזי בלתי מבוטל.

הסיבות לכך הן רבות: המשחק על חימר מפתח שיווי משקל ותנועה דינמית יותר.

השחקן לומד לנהל יותר טוב את הנקודות מבחינה הטקטית, מאחר והנקודות ארוכות יותר.

כתוצאה מכך גם רמת הריכוז והחוסן המנטלי גבוהים יותר. לכל חבטה על החימר נדרש שימוש מקיף של כל הגוף.

בין היתרונות הבולטים של הגדלים על החימר הם החוסן הפיזי, עבודת רגליים טובה, שימוש יעיל במגרש, יכולת פתיחת מגרש טובה יותר, הזזת היריב באופן מתמיד ושימוש בספין.

בטרם תתחילו להתחרות על החימר, רצוי להתאמן עליו כמה שיותר, נפחי אימון גדולים יותר יביאו לשיפור ניכר בשיווי משקל וביכולת התנועה על המגרש בעיקר בההחלקות, שהן הדרך היעילה להגעה ולבלימה לקראת החבטה.

מספר טיפים שיעלו לכם את הרמה באימון או במשחק הבא:

1.השתמשו בספינים גבוהים יחסית החבטות השטוחות (פלאט) הן פחות אפקטיביות.

2. פתחו את המגרש כמה שיותר, השתמשו בזוויותיו השונות.

3. חבטו הרבה באלכסון, כך יהיה קל יותר לפתוח את המגרש ולחשוף את עצמכם פחות למצבי התקפה מצד היריב.

4. בסרב הראשון כדאי גם להשתמש בקיק לעיתים, וודאי שגם בסרב השני.

5. רצוי לשפר את הכושר אירובי לטובת נקודות ארוכות יותר ומשחק ממושך. כמוכן שיווי המשקל המיוחד לחימר הוא חיוני בכדי להרגיש בטוח התנועה.

6. הטיפ החשוב ביותר לנו הישראלים המשחקים על חימר: חזקו את המשחק ההגנתי , שמרו על יציבות וסבלנות, נסו לנטרל את המצבים ההתקפיים שהיריב כופה. מומחי מגרשים קשים בהחלט ניתן מידי פעם לחבוט סלייסים, להשתמש ב'סרב אנד וולי' ולהתגנב לרשת כדי לייצר אפקט של הפתעה והרתעה.

אלוף הטניס האגדי, האמריקאי ג'ימי קונורס, טען בעבר כי לצד המנטלי השפעה של 90% מההצלחה על מגרשי הטניס. בין אם נסכים לדעתו של קונורס לגבי מידת ההשפעה המנטלית על הצלחות בטניס ובין אם לאו, הרי לא נוכל להתעלם ממחקרים רבים אשר בחנו לאורך השנים את הקשר בין רמת החוסן המנטלי של שחקניות ושחקנים לבין רמת הישגיהם. המעניין בהקשר זה, הוא מחקרים אשר בחנו את מידת השפעת המוטיבציה להישגים על ביצועי הטניס אצל שחקניות ושחקנים צעירים, שעדיין לא הגיעו להצלחות ממשיות בקריירת הטניס שלהם.

לפני שנצלול לממצאי המחקרים, נבהיר כי על-פי מומחים מוטיבציה הישגית הינה תכונה פסיכולוגית אשר נרכשת במשך זמן ממושך ולא, להבדיל, באופן נקודתי (כמו למשל במהלך תחרות מסוימת). היא  מתבטאת לעתים קרובות בנחישות ובשאיפה אופטימליות דווקא במצבים קשים ומורכבים. לכן, ספורטאיות וספורטאים שמזוהים עם מנות גדושות של מוטיבציה יוכלו להגיע לרמות הגבוהות ביותר בטניס גם אם התוצאות שלהם בגיל צעיר לא היו תמיד הכי טובות. כל זאת, כמובן, בנוסף לכישרון האישי, שרק מחכה להתפרץ על המגרש, כאמור "בגיבוי" המוטיבציה המוטבעת באישיות הטניסאי או הטניסאית.

כך לדוגמה, מחקר מרתק שנערך באירופה בקרב שחקניות ושחקני טניס צעירים עד לגיל 12 ועד לגיל 14. משתתפי המחקר נדרשו לענות על שאלון מדידה ביחס למוטיבציה ההישגית שלהם. השאלון כלל עשרות שאלות, בהן מידת שאיפתם, היכולת לדחות סיפוקים, אמונה עצמית, פרספקטיבה של זמן ועוד. בחלוף מספר שנים אימתו החוקרים את תוצאות השאלות עם שחקניות ושחקנים שהגיעו לדירוג WTA/ATP, לעומת כאלה שנשרו באמצע ולא הגיעו לקריירה מקצוענית. התוצאות הצביעו באופן מובהק, כי שחקניות ושחקנים אשר טיפסו מעלה בדירוג העולמי השתייכו לרוב לשלבים הגבוהים ביותר בסולם המוטיבציה. לכן, המוטיבציה ההישגית הגבוהה סייעה בפיתוח אותם שחקניות ושחקנים והייתה אחת הסיבות להתקדמותם.

מחקרים דומים שנערכו בארה"ב תמכו בהשפעה המהותית של המוטיבציה על ההישגיות בעולם הטניס. הם הוסיפו והעצימו את מאפייני האישיות ככוח מניע משמעותי להשגת הצלחות למול הימנעות מכישלונות. כאן ראוי שנתעכב מעט ונבין את ההבדל בין הרצון לנצח לבין החשש להפסיד. משמע: בעוד שבעלי מוטיבציה הישגית גבוהה בטוחים בעצמם וביכולתם גם לאחר הפסדים, הרי בעלי מוטיבציה הישגית נמוכה שואפים לרוב לנצח בכדי שלא להתמודד עם תחושת כישלון. תחושה זו במהלך משחק מוסיפה ופוגעת בביצועיהם על המגרש, כאשר בטווח הארוך היא עלולה להוביל לעצירת ההתפתחות המקצועית ולאיבוד הסיכוי לפרוץ קדימה.

נסכם ונאמר:

* מוטיבציה גבוהה להישגים היא גורם חשוב בהתפתחות טניסאי או טניסאית צעירים. השפעתה אף עולה עם הגיל, כאחד הגורמים החיוניים ביותר להשתלבות בטניס התחרותי.

* שחקניות ושחקנים  אשר מגיעים להצלחות בטניס הם לרוב בעלי רמות גבוהות משמעותית של מוטיבציה להישגים.

* לצד המוטיבציה הגבוהה נדרשת עבודה קשה ומתמשכת לפיתוח הכישרון, מבלי לחשוש מהפסדים ומתוך הכרה בכישלון כחלק מהדרך להצלחה.

כמעט כל הטניסאיות והטניסאים שבויים במיתוס ידוע ומוכר, לפיו הם לרוב מפספסים כדור כתוצאה מפעולה טכנית שגויה, כלומר הזזת חלקי הגוף בצורה לא נכונה. לכן, אם הם יתקנו את הטעות ויזיזו את חלקי הגוף שלהם "נכון", אז הם לא יפספסו את הכדור שוב.

בין אם נרצה ובין אם לאו, המיתוס הזה מושרש במשחק הטניס ומשפיע על האימונים השוטפים במטרה לשפר את יכולות השחקניות והשחקנים. האמנם? לפני שנסביר יותר על התפיסה המוטעית ומדוע היא עדיין נמשכת, הרשו לנו לשקף בפניכם את האמת הפשוטה: אם פספסתם את הכדור, עשיתם את הטוב ביותר שיכולתם בנסיבות הקיימות תוך שימוש בכישורים שלכם, כגון: שיפוט תנועת הכדור, תזמון, איזון דינמי, תיאום, קבלת החלטות ועוד. ועדיין, זה לא מספיק כי איפשהו בתהליך המהיר והמורכב מאוד, שבו שאפתם לחבר את המחבט לכדור במקום הנכון – קרתה טעות. ואין שום דרך שבה נוכל לשנות או לשפר טעות מסוימת בתהליך הזה, באמצעות המאמץ המודע שלנו (לחשוב או לנסות לעשות משהו), שכן הוא מתרחש באופן לא-מודע לחלוטין.

רוצים דוגמאות עד כמה זה כמעט בלתי אפשרי? בבקשה. האם אנו יכולים לתקן בזמן ספרינט את זווית המחבט אפילו בחצי מעלה, כאשר הכדור נע לעברנו במהירות של עשרות קילומטרים לשעה? האם אנחנו יכולים להתאים את השרירים שלנו טוב יותר רק על ידי הרצון לשנות את זווית המחבט?

בואו נוסיף ונמחיש זאת במספרים: אם הכדור מתקרב אלינו במהירות של 36 קמ"ש, זה אומר שהוא נע בטווח של 10 מטרים לשנייה או 10 ס"מ כל מאית שנייה! האם אנחנו יכולים להחליט לא לעשות טעות בפרשנות שלנו לגבי תנועת הכדור תוך מאית השנייה? התשובה היא אחת: אין מצב!

אז מה כן אפשר לעשות? לשים לב למה שקרה, ללמוד מטעויות ולנסות שוב ושוב לעשות זאת אחרת בפעמים הבאות. כך, התת-מודע שלנו יבצע את ההתאמות הדרושות מבלי שאפילו נרגיש. במילים אחרות, כל שעלינו לעשות הוא להקדיש תשומת לב להחלטות שלנו ולחזור על פעולה זו שוב ושוב.

בהקשר זה, כדאי גם שנזכור כי קיימות רק ארבע טעויות בטניס בזמן שאנו מכים בכדור – או שאנו מכים גבוה מדי (ארוך מדי), נמוך מדי (קצר מדי), שמאלה יותר מדי או ימינה יותר מדי.

בשורה התחתונה, סוף חבטה במחשבה תחילה? התשובה היא אחת: לא באינטנסיביות ובקצב של משחק הטניס. החלופה הנכונה היא לסמוך על התת-מודע שלנו, לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים. בהצלחה.

שואלים אותנו מעת לעת על חשיבותם של אימוני כוח לשחקניות ולשחקני טניס צעירים. בשורות הבאות נציג לכם היבטים שונים הנוגעים לאימונים אלו, אולם כבר בנקודה זו נציין: במשחק הטניס של היום, כאשר המשחק מהיר יותר והשחקנים חובטים בכדור עם יותר כוח מכל מקום על המגרש, אימוני כוח הופכים ליותר ויותר חיוניים. כל הגורמים המקצועיים תמימי דעים בנקודה זו ולכן גם ההורים רוצים לשלב את השחקנים (והילדים) שלהם בתוכנית כוח, לעתים קרובות עוד בגילאים צעירים.

צריך לומר ביושר: קיימות הרבה שאלות סביב אימוני כוח ודאגה נלווית ביחס לסיכונים הנובעים מהשתתפות בתוכנית כוח בגיל צעיר, לרבות פציעות, עומס גופני וכדומה. הדבר מובן וברור. המפתח כאן הוא המינון והעוצמה של אותם אימונים ביחס להתפתחותם הפיזית והמנטלית של השחקניות והשחקנים.

אז מהם למעשה "אימוני כוח"?

אימונים אלה הם שם נרדף ל"אימוני התנגדות", וניתן להשתמש בשני המונחים לסירוגין. אימון כוח משתמש בעיקרון של עומס יתר פרוגרסיבי כדי לאלץ את הגוף (שרירים, עצמות, גידים וכו') להיות מסוגל לייצר התנגדות לכוחות גדולים יותר. חשוב להבהיר: אימוני כוח אינם הרמת כוח, וגם לא פיתוח גוף. כמו כן, אין צורך להרים משקולות כדי להתאמן בכוח. תרגילים רבים יכולים להתבצע בצורה פשוטה באמצעות "שימוש" במשקל הגוף של השחקן כאמצעי להתנגדות.

אפשר לדעת לגבי מטרות או יתרונות אימוני הכוח?

בוודאי. אימוני כוח לטניס יכולים לעזור למנוע פציעות ולשפר את הביצועים על המגרש, אפילו לשחקניות ולשחקנים צעירים.  מטרתם, ככלל, היא לחזק את שרירי השרוול המסובב (muscles of the rotator cuff) כדי לשמור על איזון כוח תקין בכתף. מטרה נוספת שלהם ביחס לטניסאיות ולטניסאים בתחילת דרכם היא להגביר את הסיבולת השרירית שלהם. כל זאת, מבלי לחתור להגדלת הכוח המקסימלי, שיישומה מתקיים רק לאחר שהשחקנית או השחקן עוברים את גיל ההתבגרות.

מספר יתרונות נוספים של אימוני כוח לצעירות ולצעירים הם:

* פיתוח כוח וקואורדינציה

* פיתוח צפיפות עצם

* פיתוח דימוי עצמי וביטחון עצמי

* פוטנציאל למניעת פציעות

האם אימוני כוח בטוחים לשחקניות ולשחקנים צעירים?

התייחסנו לכך בקצרה בתחילת הדברים ונחזור ונאמר כי הסיכון לפציעה הוא כנראה הדאגה העיקרית של כל מאמן או הורה, הבוחרים לשלב את הילדה או הילד בתוכנית אימוני כוח. ועדיין, כל תרגיל או פעילות נושאים איתם רמה מסוימת של סיכון לפציעה – אפילו ילדה או ילד הרצים בחצר הבית יכולים לסבול מפציעה – כך שזה לא מציאותי להניח שפציעות לעולם לא יתרחשו בשילוב עם אימוני כוח. אז איפה שובר השוויון להסרת הדאגה? הן האגודה הלאומית לכוח והן האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים קובעות כי אימוני כוח לנוער יכולים להיות בטוחים ויעילים אם מאמן מוסמך מפקח ומדגים את התרגילים במיומנות מקצועית מחייבת.

ומה לגבי סיכון פגיעה ביכולת הגדילה?

העובדה היא כי לא נמצא תיעוד מדעי לפציעות, לשברים או לפגיעה בעקומת הגדילה של ספורטאים העוסקים בתוכנית אימוני התנגדות, שפועלת על פי שתי ההנחיות לעיל. ניתן למזער עוד יותר את הסיכון האמור במידה והשחקניות והשחקנים לא מרימים משקל כבד מעל ראשיהם או לא מנסים להרים משקולות כבדות במיוחד. משמע – יש להתייחס ברצינות לסיכון הפגיעה בעקומת הגדילה, אולם בתוכנית מתאימה ונכונה הסיכון כמעט ואינו קיים.

זה עובד עבור שחקניות ושחקנים צעירים?

כן, זה עובד. אימוני התנגדות מסייעים לשפר את השליטה המוטורית על ידי "לימוד" השרירים כיצד לעבוד בהרמוניה, מה שמוביל לשיפור בכוח ללא עלייה נלווית במסת השריר.

אילו תרגילים מתאימים עבורם?

הדרך הטובה ביותר לשלב ספורטאיות וספורטאים באימוני כוח היא להתחיל בתרגילי משקל גוף. תרגילים אלה משתמשים במשקל גופם של הספורטאית או הספורטאי כאמצעי להתנגדות. תרגילים אלה יכולים לכלול שכיבות סמיכה, שכיבות סמיכה, כפיפות בטן (קראנצ'ים, אופניים וכו'), "סופרמנים", משקל גוף וסקוואטים, ועליות מדרגה. השחקניות והשחקנים יכולים גם להשתמש בצינורות מתיחה כדי לבצע תרגילי סיבוב פנימיים וחיצוניים בכתפיים לטובת אימון השרירים המרכיבים את השרוול המסובב, במקביל לתרגילי חתירה לטובת אימון שרירי השכמה השולטים גם בתנועת הכתפיים.

תרגילים אלה הם יעילים ביותר. ראשית, מכיוון שהם קלים ליישום. שנית, הם מחזקים את שרירי הליבה של הגוף (השרירים המקיפים את מרכז המסה של הגוף – כלומר שרירי הבטן, הגב התחתון ושרירי הירך). שרירי הליבה מייצבים את הגוף וחשוב לפתח בסיס כוח מוצק בשרירים אלה לפני שעוברים לתרגילים מתקדמים יותר.

כיצד ניתן לזהות מספיק "בגרות" לאימוני כוח?

השחקניות והשחקנים צריכים להראות בגרות פיזית ומנטלית בכדי להתחיל בתרגילים ולהתקדם במורכבותם. יש לזכור בהקשר זה, כי ספורטאיות וספורטאים באותו 'גיל כרונולוגי' יכולים להיות שונים בהתפתחותם הפיזית או המנטלית. כמו כן, יש לזכור כי נערות לרוב מתבגרות מוקדם יותר מאשר נערים.

ומה לגבי ציוד מתאים לאימוני כוח בשביל צעירות וצעירים?

נקודה חשובה מאוד, מכיוון שרוב הציוד המקובל לאימוני כוח עונה על הצרכים של מבוגרים ולא ספורטאים צעירים. משכך יש לוודא ראשית את האפשרות להתאים כל ציוד לגודל הילד. כלומר, הציוד חייב להיות מותאם לילדה ולילד. במידה שלא ניתן לעשות זאת  חל איסור על היפוך הסדר – ביצוע תרגיל אשר יכפה על התאמת הילדה או הילד לציוד הכוח.

מהם תפקידי הניהול והפיקוח בתוכניות כוח?

פיקוח והוראה נכונים חיוניים להפעלת תכנית אימוני כוח בטוחה ונכונה. אימוני כוח הם יותר מעוד מפגש של חבר'ה לביצוע תרגילים משותפים; הם חייבים להתבצע בהתאמה קפדנית לצרכים ולמאפיינים, וכן להיות מלווים על-ידי מומחה לתחום.

תכל'ס, מהי ההמלצה לגבי אימוני כוח?

אימונים אלה יכולים להיות דרך יעילה ובטוחה להתקדמות על המגרש, כך שאין סיבה ששחקניות ושחקנים צעירים לא יעסקו בצורה כלשהי באימוני התנגדות. היתרונות של אימוני כוח כוללים שיפור הכוח והשליטה המוטורית, החיוניים להצלחה במשחק הטניס, יחד עם ירידה בפוטנציאל הפציעות. בנוסף, הסיכון לפציעות הקשורות לאימונים מצטמצם כל עוד האימונים בנויים על טכניקות מוכחות ומפוקחות על-פי הסטנדרטים הנדרשים. אפילו תרגילי משקל גוף פשוטים יעזרו לשחקניות ולשחקנים לנוע טוב יותר על המגרש ולהסתגל לדרישות של המשחק של היום. לכן, ההמלצה היא אחת: להפוך את עבודת הכוח לחלק מתוכנית האימונים של כל שחקנית ושחקן השואפים גבוה, תוך אימוץ כל ההוראות והכללים המקצועיים, ללא קיצורי דרך!

משחק הטניס הוא ספורט, שבו לתנועת השחקן או השחקנית השפעה רבה. כך למשל, השואפים לטפס רחוק בטניס התחרותי נדרשים ללמוד כיצד לנוע מהר וביעילות. לווסת את קצב תנועתם ותמיד להיות מוכנים להגיב במהירות, באמצעות שליטה מלאה על תנועת הרגליים ועל הקואורדינציה עם היד החובטת.

אז בואו נלמד מספר טיפים, שיעזרו לנו לשפר את התנועה במרחב המגרש:

1. נפנים את חשיבות התנועה

הדעה הרווחת היא שטניס הוא משחק של חבטות בכדור, בעוד שהתנועה היא חלק פחות משמעותי. אז זהו, שדעה זו מוטעית מכיוון שהמשחק מתחיל קודם-כל ברגליים. האמנם? אכן כן: הרגליים יכולות למקם אותנו במקום נכון יותר על המגרש ולאפשר לנו לחבוט בצורה קלה ויעילה יותר.

2. נתמקד ביריב או ביריבה

הגעה  מהירה לכדור יכולה ליצור עבורנו יתרון עצום, לכן המיקוד שלנו צריך להיות במפגש של היריב או היריבה עם הכדור. בשניות אלו, עוד בטרם חבטת היריב לעברנו, עלינו לבצע "קפיצת ביניים" (split step) כדי שנהיה דינמיים ומוכנים לתזוזה בהתאם – ימינה, שמאלה או לכיוון הרשת.

3. ננסה להגיע לכל כדור

עוד טעות נפוצה טמונה בניסיון לחשוב או להעריך היכן יקפוץ  הכדור מהיריב או מהיריבה. במקום ניסיון שכזה, הנועד לרוב לכישלון, עלינו לעשות דבר אחר: לנסות להגיע לכל כדור, ללא קשר היכן הוא יקפוץ. גם ברמה הפסיכולוגית, לאחר שהיריב או היריבה קולטים שאנחנו מגיעים לכדורים מאתגרים, הם ינסו בפעמים הבאות להקשות עלינו יותר ויותר… ואולי אפילו יפספסו ויחבטו את הכדור מחוץ לגבולות המגרש.

4. לעולם לא ניתן לכדור לקפוץ פעמיים

בין אם אנחנו מתאמנים להנאתנו ובין אם משחקים בתחרות, לעולם לא ניתן לכדור לקפוץ פעמיים, שכן אז נפסל. שיפור הצעד הראשון שלנו לאורך קו המגרש וביציאה קדימה לעבר הרשת, יאפשר לנו להגיע לכדור בהקפצה הראשונה ועל הדרך גם ישפר משמעותית את הכושר הגופני שלנו.

5. אצלנו אין כזה דבר "כדורים אבודים"

נאבק על כל נקודה, גם במידה ועלינו לרשת והכדור קפץ לצדנו או מעלינו. ככל שזה מאתגר, תנועה יעילה ותגובה מהירה תסייע לנו לצמצם את איבודי הכדור ובמקביל לחזק את הביטחון שלנו להמשיך לעלות לרשת, בהתאם למהלך המשחק.

6. תמיד נצפה להחזרת הכדור

לאחר חבטת ווינר, אנחנו נוטים לחשוב שהיריב או היריבה לא יצליחו להחזיר את הכדור כך שהנקודה בידינו. אז זהו, כמו שאמרנו:  למחשבות ולהערכות סרק אין מקום במשחק הטניס  ועלינו להישאר מוכנים ומרוכזים להחזרת הכדור בכל מצב.

7. נגיב ולא ננחש

הדגשנו עד כמה הטניס איננו משחק של מחשבות או הערכות סרק?  אותו הדבר לגבי הנטייה לניחושים ביחס לתנועת הכדור מהיריב או מהיריבה. בהקשר זה עלינו לחזור ולשנן: ניחושים הם המוצא אחרון בטניס, למעט חבטות קלות במיוחד מהצד השני של הרשת, שבהן כמעט ואין לנו סיכוי להגיע לכדור. לחילופין, במהלך נקודות רגילות, ניחושים הם מחוץ למשחק ונתרכז ביכולתנו להיות כל העת בתנועה, דינמיים ומוכנים למצבים שונים.

8. ניקח את הזמן בין הנקודות

חשוב שנכיר בצורך שלנו להתאושש מתנועה מהירה לכדור בכדי להתכונן לחבטה הבאה. לצורך כך, נחזור לעמדת הבסיס, ניקח זמן ונשימות בין נקודה לנקודה ותמיד נשמור על הסנטר שלנו: הריכוז.

להפוך לאלוף בטניס זה כמו להקים סטארט-אפ. עניין של חלום  גדול, תשוקה אמיתית, נחישות, התמדה ועבודה קשה. כמובן שהבסיס הוא קיומו של כישרון או פוטנציאל בסיסי, אולם אין בהם כדי לקצר את הדרך. אותה דרך שתוביל גם להתמודדות עם הפסדים כואבים עד להגעה להישגים משמעותיים. אמרנו סטארטאפ? אז בשונה מפיתוח מיזם מסוים, המבוסס על ידע טכנולוגי וממוקד בתחום ספציפי, בכדי להפוך את הנשגב למושג בטניס, לטפס לרמות הגבוהות של המשחק, עליכם להיות בולטים במגוון מיומנויות ותחומים, בהם:

אכן, הדבר מאתגר, אולם כדאי לדעת שגם האלופים הגדולים, שנולדו עם "מתנה"/כישרון מולד למשחק, נדרשו להזיע, להתאמץ ולעבוד ללא הפסקה כדי להפוך להיות מה שהם. במילים אחרות, נקודת הפתיחה טמונה קודם-כל בניצני כישרון או פוטנציאל למשחק ואחר-כך בתמהיל של אימונים מאסיביים, מאמנים טובים ותשתיות ברמה הגבוהה ביותר, עד להגעה לקצה גבול היכולת.

כל אלה אף מוסיפים ומפצים על חסרונות גנטיים על-ידי מקסום יתרונות מובנים. למשל, אגדת הטניס לינדזי דבנפורט לעולם לא יכלה להיות מהירה כמו אגדת טניס אחרת, ג'סטין הנין, לא משנה כמה שנים היא עבדה על מהירות עם המומחים המובילים בתחום. לכן, היא פיצתה על חוסר המהירות במיומנויות סופר מוכשרות אחרות כמו תזמון, תחושת כדור, כוח וכישורים רבים אחרים.

בשורה התחתונה, שחקנים בעלי כישורים חיוניים לטניס, כמו כישורים גופניים, מנטליים, טכניים ואסטרטגיים, יכולים להגיע לטניס ברמה עולמית עם אימון איכותי והכשרה מעמיקה.

ועדין, חשוב לזכור: טניס ברמה עולמית הוא לא הדרך היחידה לאושר ולהגשמה אישית. להיות מנצח טניס בעיר שלך, באזור או אפילו במדינה שלך זה הישג גדול בפני עצמו. המפתח הוא להעריך באופן מציאותי את "המתנות" והפוטנציאל שלכם ולאחר מכן להגדיר יעדים ריאליים, שכאשר יגיעו, יתנו את הסיפוק והביטחון להמשיך במטרות גבוהות יותר.

לסיכום, טניס זה משחק החיים, אולם החיים מזמנים הזדמנויות ומקומות רבים אחרים, שבהם אתם יכולים להצטיין, כל אחת ואחד לפי בחירתם, כל אחת ואחד לפי דרכם. ובקשה קטנה מאיתנו אליכם: אל תפסיקו לחלום, להאמין שהכול אפשרי, לשאוף תמיד להיות אלופים בטניס או בחיים.

1. להקפיד על תזונה מאוזנת
2. להרבות בשתיית מים
3. לחשב עומסים ולהגיע בפיק
4. במידת האפשר לעשות תחרות הכנה!

התאמן בצורה שאתה מתחרה

חזור על התנועה שוב ושוב עד הגעה לאוטומטיזציה

תרגל את המיומנות עם כדור איטי וגם מהיר, נמוך וגבוה, מסובב וחתוך

בצע את התרגול גם כשאתה ביום "חלש" שלך ויש לך פחות מוטיבציה

תרגל מול שחקנים חלשים ממך וכן חזקים ממך.

תרגול של מיומנויות בסיס כמו:

בעיטה ברגל שמאל וכנ"ל רגל ימין , גלגול

תפיסת כדור בשתי ידיים תפיסה יד אחת, יד שנייה שתי ידיים

מסירת כדור תחתית, עלית.

2  מחבטים, במידה ואחד נקרע

מגבת, מים

חטיף אנרגיה

חבל קפיצה

חולצה להחלפה

פלסטר, גריפ, בולם

סווטשירט לאחר האימון.

בטח שאלתם את עצמכם לא פעם, איך שחקני הטניס המקצוענים מכינים את עצמם למשחק הטניס הבא? כמובן שהניסיון בתחרויות מהווה תפקיד מרכזי, אבל לא פחות חשוב מכך – הביטחון העצמי. ביטחון שכל שחקן או שחקנית עשו כל שביכולתם בכדי לשלוט במה שיש להם שליטה עליו. למשל, התמקדות בשיפור הכושר הגופני או שכלול היכולות הטכניות וכן ביצוע מגוון משחקים מקדימים – משחקי טקטיקה מול יריב אימון, משחקי נקודות ועד למשחק על אותו משטח בו התחרות הקרובה עומדת להתקיים, לצורך היכרות עם המגרש ואפילו עם  כדורי התחרות. בנוסף, הקפדה על משטר תזונתי מאוזן ובריא תורם רבות ומהווה חלק מבוטל מתמהיל ההכנות.

נשמע מאתגר או מורכב? אז זהו, שגם אתם יכולים להכין את עצמכם כראוי, במידה ואין ביכולתכם לבצע את כל שלבי ההכנה  של השחקנים המקצוענים. איך? זה הזמן להתחיל להתכונן למשחק על-ידי הפעולות שאתם יכולים לשלוט בהן בכדי ליצור יתרון מול היריבים. לצורך כך, ריכזנו עבורכם שאלות ותשובות חיוניות.

נתחיל בזה, שמדובר בספורט הנחשב ליחידני אבל הוא בעצם מאוד חברתי. ספורט, שבו תוכלו לא רק  לשרוף קלוריות (והרבה) ולהפעיל את כל חלקי הגוף, אלא גם לחלוק עם השותפים שלכם למשחק  מיומנויות חדשות, אחווה ספורטיבית ורוח תחרותית, במרחב הפתוח.

במידה ותרצו להתחיל לשחק טניס עם חברים ולחבוט את הכדור מעבר לרשת, סביר להניח שאפילו תגלו יכולות אישיות מרגשות.

זהו סוג ספורט, שבו אתם קובעים את הקצב ויכולים להעלות או להוריד את המאמץ. כתוצאה מכך, אנשים בכל הגילאים, מהגיל הרך ועל הגיל השלישי, יכולים להתפנות ולשחק את המשחק המקסים הזה, בין אם ביחידים (אחד מול השני) ובין אם בזוגות (שניים מול שניים).

אז מה עליכם לדעת או לעשות לפני שאתם עולים למגרש?

הכירו את העקרונות הבסיסיים של המשחק:

• טניס הוא משחק תנועתי, בו צריך לחבוט את הכדור בתוך קווי המגרש, שמחולק לשני צדדים על-ידי רשת מתוחה.
• כל נקודה במשחק מתחילה בחבטת פתיחה. המדובר בהגשת כדור באלכסון, לתוך הריבוע שקיים בצדו השני של הרשת. בהגשה תקבלו שתי הזדמנויות לחבוט בכדור מעל לרשת ולריבוע האלכסוני שממול.
• לאחר מכן, מתנהל משחק חבטות מצד לצד, כאשר כל שחקן חובט את הכדור לצדו השני של המגרש, במטרה למנוע מהשחקן השני לחבוט את הכדור בחזרה.
• מרגע שהשגתם נקודה התקדמתם בניקוד הנקודות, שנקבע לפי ארבע מדרגות: 15, 30, 40, GAME. אם הניקוד מגיע ל-40-40, זה נקרא "שוויון". כאשר המשחק מגיע לשוויון השחקן חייב לנצח בשתי נקודות לצורך שובר השוויון.
• שיחקתם… נהניתם…. אבל מי המנצח? המנצח במשחק כולו הוא הטוב מבין 3 מערכות. בכל מערכה יש 6 משחקונים, והמנצח נדרש לנצח בשתי מערכות.
• שנגביר קצב? אז בואו נעבור לשלב מתקדם יותר, ה"ראלי", שהוא שילוב של חבטות כף יד (פורהנד) וגב יד (בקהנד), בהתאם להתפתחות הדינמית של המשחק.

מתלבש עליכם בול?

אז הנה מספר טיפים לביגוד ולציוד הנדרשים:

• לציוד בטניס יש חשיבות עצומה במיוחד לשחקנים מתחילים.
• על המחבט להתאים לגיל השחקן ולגובהו. שחקנים צעירים יותר ישחקו באופן טבעי עם מחבטים קצרים יותר וכדורים רכים יותר.
• ההמלצה היא ללבוש ביגוד ספורט עם כיסים, כדי שיהיה נוח לשים את הכדורים. על הביגוד להיות מחומר מנדיף זיע, קל  ונוח ללבישה.
• מומלץ בנוסף לנעול נעלי טניס עם תמיכה טובה לקרסול וסוליה שטוחה.
• לפני שמגיעים לאימון יש להכין מגבת נקייה, בקבוק מים ובגדים להחלפה.

מתיחות ומניעת פציעות

כמו בכל ספורט, הכרחי להתחמם כראוי לפני העלייה למגרש הטניס על מנת למנוע פציעה מיותרת. חלק מהמתיחות ותנועות החימום יכולות להיות דינמיות וחלק סטטיות. חשוב גם להתחיל את המשחק בהדרגה, כך שהגוף יתאים עצמו לקצב ולמאמץ הגופני. המלצתנו להתייעץ עם מאמן מוסמך לגבי סוג החימום הרצוי לעשות לפני ואחרי אימון. 

לסיום, טניס יכול להיות תחביב נהדר לשחק עם חבר או חברה ודרך מצוינת להגביר את הפעילות הגופנית, כחלק מאורח חיים בריא. היתרון הענק של המשחק, שהוא מתאים לכל אחת ואחד, ומאפשר ליהנות מכל העולמות – גם מהעצמה אישית וגם מחוויה חברתית.

חשבתם שאתם יודעים מה זה סרב, וולי או דרופשוט? חישבו שוב.. המרכז לטניס בישראל מגיש לכם את מילון מונחי חבטות טניס:

1. סרב (serve)– חבטת הגשה. הכדור חייב לנחות באיזור ה'סרוויס-בוקס' של מגרש היריב, דהיינו – במחצית הקרובה לרשת. חבטה זו משמשת למעשה כחבטת-פתיחה להשגת נקודה. ברבים: סרבים.
   
2. דרופ שוט (drop shot) – חבטת סלייס (ר' ערך) שבה הכדור נוחת קרוב מאוד לרשת ובקושי קופץ, מה שמקשה מאוד על היריב להגיע ולהעביר אותה כראוי.
3. וולי (volley) – חבטת מענה לפני שהכדור מספיק לנחות/לקפוץ על המגרש. בדרך כלל מבוצעת קרוב לרשת. מכיוון שמדובר בחבטה מהירה, היא נחשבת התקפית. דורשת מהירות רבה משני השחקנים.
   
4. לוב (lob) – חבטת טניס גבוהה במיוחד, המכונה בעברית "תילול". מטרה התקפית: העברת הכדור מעל השחקן היריב, במיוחד אם הוא ממוקם קרוב לרשת, או באמצע המגרש – כדי לזכות בנקודה. מטרה הגנתית: כדי להעניק לחובט זמן להתאושש מריצה או התרחקות מן המרכז ו/או הרשת.
5. פורהנד (forehand) – חבטה רגילה בה החלק החזיתי של היד מופנה לכדור בזמן החבטה. ההיפך מ'בקהנד'. לדוגמה, חבטה של שחקן ימני כאשר הכדור נמצא בחלק הימני של המגרש, כאשר כף היד מופנית לכיוון הרשת/הכדור.
6. בקהנד (backhand) – חבטה המבוצעת כאשר גב היד מופנה לעבר הכדור בזמן המגע. מכת בקהנד תבוצע על ידי שחקן ימני כאשר הכדור נמצא בצד השמאלי של המגרש, או כאשר שחקן שמאלי חובט בכדור המגיע לצד ימין של המגרש. המונח ההפוך: פורהנד
7. סמאש (smash) – מכה אנכית חזקה, לרוב מבוצעת על ידי שחקן הטניס כשהוא קרוב לרשת. הכדור קופץ כה גבוה, עד שלא ניתן להשיב את חבטה כיוון שהוא יוצא מגבולות המגרש.
8. חבטת חיתוך (slice) – חבטה המשמשת בכדורים נמוכים (בדרך כלל בגב יד), כאשר הכדור מסתובב למטה או לצדדים, שהמחבט מתחיל מלמעלה מעל לכתף ויורד למטה או למטה ואז הצדה, מטרתה לבלבל את היריב בתנועת הכדור (אי תיאום) וגם לאחר הנגיעה במגרש הכדור יקפוץ נמוך ויגע במגרש.
9. סיבוב עילי (topspin) – סוג הסיבוביות הנפוץ ביותר, מכיוון שהוא מקטין את סיכויי השגיאה של השחקן. בחבטה השחקן צריך להביא את המחבט אל מתחת לכדור ולאחר הפגיעה בכדור יש לסובב במהירות את פרק כף היד. ככה נוצר הסיבוב.
10. חבטת ה-angle – חבטת זו נחבטת גם בצורה הגנתית וגם התקפית. בחבטה זו בדרך כלל השחקן עומד בצד כלשהו על המגרש, (אם השחקן ימני: בצורת גב היד – בצד שמאל; בכף היד – צד ימין. אם השחקן שמאלי, אז ההפך.) ונותן חבטה אלכסונית קצרה. כך שאם החבטה מצליחה היריב יוצא מתחומי המגרש ומאפשר לשחקן השני לחבוט לצידו השני של המגרש בקלות.

סרינה ויליאמס החלה לשחק טניס כבר בגיל שלוש. אחותה, ונוס ויליאמס, החלה לשחק בגיל 4 וחצי. גם רוג'ר פדרר הרים מחבט טניס לראשונה בגיל ארבע, אך נרשם ללימודי טניס מסודרים רק בגיל שמונה. אז מהי הנוסחה? האם להתחיל מוקדם ככל האפשר עם הטניס, או להמתין עד אמצע בית הספר היסודי?

במחקרים נהוג לציין את הגיל 5 כנקודת הזמן המקובלת בקרב ילדים וילדות להיכנס לתחום ספורט תחרותי ומקצועי. בגילאים צעירים מקובל להתבסס על תוכנית קלה – פעם פעמיים בשבוע, 45-60 ד' בכל פעם. בממוצע, מרבית הילדים רשומים לענף ספורט מסודר בגילאים 11 עד 13. לאחר מכן, בגילאי הנעורים, נרשמת ירידה כמותית מסוימת, לצד התייצבות על תוכנית אימונים ממוצעת של 14-18 שעות אימון בשבוע. תוכנית כזו מלמדת על כוונה להתקדם אל קריירה מקצוענית.

בארה"ב, למשל, תוכנית אימונים אינטנסיבית של 18 שעות בשבוע נחשבת נורמלית לגמרי, אך לא בהכרח בתחילת הדרך, בוודאי לא בגיל הרך. רק לשם הדוגמה, במדינות הגוש הסובייטי לשעבר היה נהוג לבנות תוכניות אימונים של כ-24 שעות בשבוע. תוכניות אלו היו חלק ממדיניות ממשלתית כוללת, לייצר הישגים אולימפיים בכל מחיר. לכן חשוב לציין כי ילדים ונוער אינם "אנשים קטנים", ואם העומס הנפשי כתוצאה מתוכנית אימונים מסוימת הוא גבוה מדי עבור המתאמן הצעיר, הדבר עלול לפגוע בהתפתחות החברתית והפסיכולוגית התקינה שלו.

בגילאים הצעירים (4-6), נהוג לשחק טניס באופן קבוצתי – 6-10 ילדים בקבוצה אחת. כמו כן, חשוב לדאוג לכך שהמשחק יהיהכיף לכולם, כדי למנוע נטישה מהירה.

בקרב מאמני טניס נהוג לומר כי כניסה מאוחרת מדי אל התחום, בגילאי 11 ומעלה, עשויה למנוע מן הטניסאי הצעיר לממש את הפוטנציאל הגלום בו. עם זאת, אין הוכחה מוצקה לכך שנכון יותר להתחיל להתאמן בטניס כבר בגיל 4 או 5. מה שבוודאי נכון הוא שהילדים חייבים להיות פעילים מבחינה גופנית כבר בגילאים אלו כדי שיוכלו לבחור לעצמם את הענף המתאים ביותר בהמשך הדרך (גילאי 12 ומעלה).

ילדים בני 4-5 המגלים נטייה טבעית למשחק הטניס, עשויים להיכנס לתוכנית אימונים מסודרת שתוביל אותם להישגים גדולים בליגות הנוער. לעומת זאת, הורים לחוצים ה"דוחפים" את ילדיהם לקריירת טניס מחייבת בניגוד לרצונם או ליכולתם הטבעית, עשויים להזיק לילדיהם יותר מאשר להועיל.

האלופה הישראלית שחר פאר החלה לשחק טניס בגיל 6. מגיל 7 החלה להתאמן בתל אביב, מדי יום, אחרי הצהריים. בנוסף על אימוני הטניס היומיים, התאמנה פאר 3 פעמים בשבוע, בשעות הבוקר המוקדמות, לפני תחילת יום הלימודים. הטניסאית הנערצת על שחר פאר היתה מוניקה סלש – שהחלה להתאמן עם אביה בגיל חמש. אין ספק: אם רוצים להגיע לצמרת דירוג העולמי, רצוי להתחיל מוקדם ככל האפשר.

כיום, בניגוד לעבר, יצרני ציוד הטניס מאפשרים לילדים בגיל צעיר מאוד להתחיל לשחק טניס בעזרת מחבטים קטנים וכדורים מותאמים. היכולת להשתמש ב"ציוד לקטנטנים" מקלה מאוד על ילדים וילדות להיכנס לענף בגיל צעיר מבעבר. ועדיין, עצם העובדה שהטכנולוגיה קיימת ונגישה אינה מלמדת על כך שכל ילד רוצה או צריך להתחייב דווקא לענף הטניס לפני שבחן סוגי ספורט נוספים, כגון שחייה, כדורגל וכדורסל.

חד החששות המרכזיים בתכנית אימונים אינטנסיבית מדי הוא נושא השחיקה והפציעות. כמובן שקיים הבדל אדיר בין ענף ספורט קבוצתי כגון פוטבול, לעומת טניס. עם זאת, יש לעקוב אחרי מצבם של הילדים במהלך האימונים כדי למנוע פציעות מיותרות. כולם רוצים להיות אלופים, אך לא כולם מוכנים או יכולים לשלם את המחיר הגופני והנפשי בדרך אל גביע האליפות הנכסף.

אחת ההמלצות של מומחים לפעילות גופנית היא לא להתמקד בענף ספורט מסוים בגיל צעיר מדי. פעילות גופנית סדירה מומלצת בכל גיל, כמובן, אך רצוי לאפשר לילדים וילדות להיחשף למגוון רחב של ענפי ספורט שונים. התמקדות בסוג ספורט מסוים, בו הילד או הילדה מצטיינים או מעדיפים, רצוי שתגיע בגיל ההתבגרות בלבד. לכן אין "לנעול" את הילד על ענף אחד ויחיד, בוודאי אם אין כוונה לפצוח בקריירה מקצוענית ואינטנסיבית.

אם הילד או הילדה שלכם מגלים כשרון מולד, נדיר ומיוחד בתחום הטניס כבר בגיל צעיר מאוד, ניתן לשקול ברצינות בנייה של ותכנית אימונים הדרגתית שתוביל את הילד לקריירה מקצוענית בינלאומית. לעומת זאת, אם מאמני טניס שונים מתרשמים שלילד אין את היכולת המולדת והרצון הנדרש כדי "ללכת עד הסוף", מוטב לא להתחיל להתאמן בגיל מוקדם מדי, ולא להתחייב למערכות שעות תובענית. במרבית המקרים ניתן להסתפק בתכנית אימונים מתונה המייצרת איזון בריא בין חיים ספורטיביים ופעילויות חברתיות חשובות לא פחות.

באיזו מהירות הוגש ה"סרב" המהיר בהיסטוריה? ובכמה כדורים משתמשים בכל שנה בטורניר ווימבלדון? בין אם מעולם לא החזקתם מחבט ובין אם אתם "עכברי טניס" אמיתיים – בואו ללמוד כמה עובדות מפתיעות על המשחק שאנחנו אוהבים

1. רבים מאמינים שהטניס נולד באנגליה של המלך הנרי ה-8, אך לפני שלטניס קראו טניס, שיחקו אותו בלי מחבטים: לפני המאה ה-16, השחקנים חבטו בטניס באמצעות כפות ידיהם בלבד.
2. האזכור הספרותי הראשון למילה "טניס" הופיע כבר בשנת 1,400 לספירה, בפואמה מאת ג'ון גואר, במשפט "אם מפסידים או מנצחים במרדף טניס, אף אחד לא יכול לדעת עד שהכדור מתחיל לרוץ".
3. ווימבלדון הוא טורניר הטניס העתיק בעולם: האליפות הראשונה נערכה בשנת 1877. קהל מצומצם של 200 צופים בלבד שילם 1 שילינג כל אחד כדי לצפות במשחק הגמר.
4. אחרי ווימבלדון הגיעה אליפות ארה"ב הפתוחה (1881), אליפות צרפת הפתוחה (1891) ואחרונה חביבה – אליפות אוסטרליה הפתוחה (1905). אלו עדיין ארבעת טורנירי ה"גראנד סלאם" היחידים מסוגם בעולם, וכמובן גם היוקרתיים והחשובים ביותר.
5. משחק הטניס הארוך ביותר בהיסטוריה נמשך 11 שעות ו-5 דקות. זה קרה בטורניר ווימבלדון 2010, בין הטניסאים ג'ון איזנר האמריקני (המנצח) וניקולאס מאהו הצרפתי. כדי לקיים את המשחק בשלמותו, נדרשו שלושה ימים נפרדים. השניים השלימו 183 משחקונים ונפרדו בתוצאה 68:70 במערכה החמישית. המערכה האחרונה לבדה נמשכה זמן רב יותר מן המשחק הקודם שהחזיק בשיא.
6. משחק הטניס הקצר ביותר בהיסטוריה נמשך 20 דקות בלבד. זה קרה בטורניר ווימבלדון 1969, בין השחקניות סוזאן טאט ומריון בנדי.
7. רק ב-1968 החל העידן הפתוח האמיתי בטניס המקצועי. אליפות צרפת הפתוחה היתה הראשונה מסוגה שבאמת פתחה את הספורט לכל המשתתפים המקצוענים.
8. ממציא ה"שובר שוויון" בטניס היה ג'ימי (ג'יימס) ואן אלן ב-1965. שובר שוויון נועד להכריע משחק במקרה של תיקו במערכה, באמצעות משחקון נוסף.
9. דון באדג' הוא הטניסאי היחיד בהיסטוריה שניצח 6 אליפויות גראנד סלאם ברציפות (1937-1938).
10. שיא מהירות ההגשה (ה"סרב" המהיר ביותר) לגברים שייך לטניסאי האוסטרלי סאם גרות'. ב-2012 רשם גרות' את השיא העולמי: מהירות הגשת כדור של 263 קילומטר לשעה (קמ"ש).
11. שיא מהירות ההגשה לנשים שייך לטניסאית הגרמניה סבין ליזיקי. ב-2014 נמדדה הגשתה במהירות של 210 קמ"ש.
12. הישג פמיניסטי: ב-2007 החליטה הנהלת טורניר ווימבלדון על השוואת גובה הפרס הכספי לגברים ולנשים לראשונה בהיסטוריה של הטניס.
13. יש הטוענים כי המונח "לאב" (Love) במקום "אפס" בניקוד טניס, נולד מן המילה l’oeuf בצרפתית, שמשמעותה היא "ביצה". הסיבה, לכאורה: הדמיון בין הספרה 0 ובין צורה של ביצה.
14. רק מעטים יודעים כי כל פגיעת כדור בגופו או בבגדיו של שחקן טניס – משמעותה נקודה לצד הפוגע. הדבר נכון גם למקרה שבו הפגיעה מתרחשת מחוץ לגבולות המגרש, דהיינו מעבר לקווים.
15. ארתור אש הוא הטניסאי האפריקאי-אמריקני הראשון שזכה בתחרות גראנד סלאם (1968, ארה"ב הפתוחה), וגם האפריקני-אמריקני היחיד בהיסטוריה שהצליח לזכות בווימבלדון, ארה"ב הפתוחה והאוסטרלית הפתוחה. הוא נפטר מאיידס ב-1993, בגיל 49.
16. הגיל הממוצע של "נערי כדור" ו"נערות כדור" בווימבלדון הוא 15. בכל שנה, נבחרים כ-250 נערים ונערות כדי לאסוף כדורים בטורניר היוקרתי. הדובדבן שבקצפת: הם מופיעים על מסכי טלוויזיה של מיליארד צופים מ-200 מדינות.
17. רופוס, הנץ הרשמי של ווימבלדון, מוצב בטורניר היוקרתי כדי להרחיק יונים מן המגרש. רופוס, נץ בצבע חום כהה מסוג "האריס", מכהן בתפקידו החשוב כבר כ-15 שנה, כשהוא ממשיך את עבודתו של קודמו, נץ בשם האמיש.
18. המלך הסקוטי ג'יימס הראשון נרצח בידי מתנקשים ב-1437 לאחר שניסה להימלט ונלכד בתעלת ביוב שנחסמה במטרה למנוע אבדן כדורי טניס.
19. בשנים הראשונות של טורניר ווימבלדון, הטניסאיות נדרשו ללבוש שמלות באורך מלא. הנוהג המסורבל השתנה במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20, עד שהחצאיות והמכנסיים הקצרים עברו את קו הברך בשנות ה-30.
20. משקלו של כדור טניס חייב להיות לפחות 56 גרם אך לא יותר מ-59.4 גרם בדיוק. כל כדור במשקל אחר – ייפסל.
21. האורך המרבי של מחבט טניס מקצועי תקני חייב להיות 29 אינץ', דהיינו 73.66 ס"מ.
22. בעבר, צורתם של מגרשי טניס היתה שעון-חול, ולא מלבנית כמו בימינו. המגרשים המלבניים הופיעו לראשונה בשנת 1875.
23. גובה הדשא בווימבלדון חייב להיות 8 מ"מ בדיוק.
24. בכל שנה, טורניר ווימבלדון משתמש בכמות של 54 אלף כדורי טניס שונים.
25. תחרות אליפות צרפת הפתוחה מתקיימת באצטדיון רולאן גארוס, על שמו של הטייס הצרפתי שנהרג ב-1918, חודש אחד לפני סוף מלחמת העולם הראשונה.

משחק הטניס נולד באנגליה בשנת 1859 ומאז התפשט לכל ארצות העולם, כולל ישראל כמובן, כאשר חוקיו הם בינלאומיים. הטורנירים הגדולים בעולם הטניס נקראים "גראנד סלאם" (או "מייג'ורס") ומתקיימים באוסטרליה (מלבורן), צרפת (פאריס – הרולאן גארוס), אנגליה (לונדון – ווימבלדון) וארה"ב (ניו יורק – פלאשינג מדו).

המטרה הבסיסית של כל משחק טניס היא לנצח בנקודות בעזרת העברת הכדור מעבר לרשת, כך שינחת בשטח של היריב בצורה שתמנע ממנו להשיב חבטה.
בכל פעם שהיריב לא מסוגל להעביר את הכדור בחזרה לצד השני או חובט מחוץ לגבולות המגרש, מקבל השחקן השני נקודה.

מגרש הטניס הינו מלבני ושטוח עם רשת באמצעו.

• במשחקי יחידים, אורך המגרש הוא 23.77 מטרים ורוחבו 8.23 מטרים.
• במשחקי זוגות, הרוחב הוא 10.977 מטרים. המימדים החוקיים הם חובה, ואין לחרוג מהם.

קיימים מספר סוגי מגרשים, או יותר נכון "משטחים", עליהם משחקים טניס בעולם: משטח דשא (למשל – ווימבלדון), משטח חימר (נחשב ל"מגרש איטי") או משטח קשה (נפוץ בישראל).

במשחקי יחידים (סינגלס), ניצב שחקן אחד בכל צד של המגרש ובמשחקי זוגות (דאבלס) ניצבים שניים בכל צד.
בכל מגרש טניס יש קו בסיס (בייס-ליין) מאחור, אזורי הגשה (סרוויס) בהם חייב כדור ההגשה לנחות, ושני קווים בכל צד – ליחידים ולזוגות.

הקו הפנימי משמש למשחקי יחידים (סינגלס). הקו החיצוני משמש למשחקי זוגות (קאפלז).

שיטת הניקוד בטניס
בכל משחקון טניס, נדרש השחקן להשיג ארבע נקודות. הנקודה הראשונה נספרת 15, השנייה 30, השלישית 40 והאחרונה היא נקודת ההכרעה שמסיימת את המשחקון.
אם שני השחקנים מגיעים לתוצאה 40:40 במשחקון, מדובר על שוויון. במצב זה אחד השחקנים צריך לנצח בפער של 2 נקודות רצופות.
כאשר השחקן המוביל משיג את הנקודה הראשונה מבין השתיים, מצב זה נקרא "יתרון" (אדוונטג', בלעז).

ניצחון במערכות טניס
כדי לנצח במשחק הטניס כולו, החוק קובע שיש לנצח במספר מערכות (סטים).

במשחקי טניס נשים, מדובר במערכה הטובה ביותר משלוש מערכות (ז"א על השחקנית לנצח 0:2 או 1:2).

במשחקי טניס גברים, זה תלוי בסוג הטורניר – הטוב משלוש (ניצחון 0:2 או 1:2) או הטוב מחמש (ניצחון 0:3, 1:3, או 2:3). המנצח במערכה הוא הראשון שמגיע ל-6 משחקונים, אך הוא חייב להיות ביתרון של 2 משחקונים לפחות.

אם התוצאה במערכה היא 5:5 נדרשת תוצאה של 5:7 על מנת לנצח. אם המערכה מגיעה לשוויון 6:6 יתנהל משחקון של "שובר שוויון" (טיי-ברייק), עם ספירה רגילה (1, 2, 3) כאשר המנצח הוא הראשון שמגיע ל-7 נקודות – ושוב, חייב להיות הפרש של שתי נקודות על מנת לנצח כחוק.

כללי משחק טניס – בנקודות
• כל משחק טניס נפתח בהגרלה כדי לקבוע מי מגיש ראשון ומאיזה צד של המגרש הוא יגיש.
• בכל הגשה ("סרב"), חובט השחקן מצד אחר של קו הבסיס, לסירוגין. אסור למגיש לדרוך על קו הבסיס לפני ביצוע החבטה.
• אם המגיש אינו מצליח להנחית את הכדור באזור ההגשה, הוא מקבל הזדמנות להגשה שנייה. אם הוא נכשל גם בהגשה הנוספת (דאבל פולט), יריבו למשחק יזכה בנקודה.
• אם המגיש פוגע ברשת והכדור נוחת באזור ההגשה, הוא זכאי להגשה נוספת ללא איבוד נקודה. במקרה שבו הכדור פוגע ברשת אך לא פוגע באזור ההגשה, יאבד המגיש את ההגשה.
• השחקן שמקבל את הגשת היריב רשאי לעמוד בכל מקום שיחפוץ במגרש כדי לחבוט בחזרה, אך אם יחבוט בכדור בלי שקפץ פעם אחת בצד המגרש שלו, הוא יאבד נקודה.
• לאחר ההגשה הראשונית, אין הגבלה על כמות החבטות במהלך משחקון טניס.
• אם שחקן נוגע ברשת או מפריע ליריבו – הוא יאבד את הנקודה.

אחד האלמנטים החשובים ביותר כדי להצליח בענף הטניס וליהנות מהמשחק הוא בחירת המחבט המתאים. כאן תלמדו על גדלים, גריפים, רשתות, גמישות ומותגים מובילים

בבחירת מחבט טניס יש להתייחס לידית, לראש המחבט, למשקל, לאורך ולחומר ממנו הוא עשוי. בחירה נכונה יכולה לעשות את ההבדל לחבטה טובה יותר, אחיזה טובה יותר, מניעת פציעות והנאה מהמשחק.

רוב המחבטים עשויים גרפיט, אלומיניום או טיטניום, כאשר ההבדל ביניהם הוא במשקל החומרים, כשמחבטי האלומיניום נחשבים לפשוטים וזולים מכולם. מחבטים עשויים סיבי פחמן, למשל, עשויים להיות יקרים יותר, מחבטים עשויים קוולאר (Kevlar), סיב סינתטי חזק, נחשבים אמינים וטובים אך יקרים כמו גם מחבטי בורון (Boron) הנחשבים חזקים במיוחד.

לפני רכישת מחבט טניס, תמיד חשוב לנסות את המחבט בחנות או במגרש הדגמה. לא מומלץ לקנות מחבט אם מרגישים שהאחיזה לא נוחה, שהוא לא מתאים למבנה הגוף ואינו חזק ועמיד מספיק. לא להתבייש לחבוט כמה כדורים לפני שמתחייבים למחבט שאמור ללוות אתכם חודשים ארוכים ולפעמים שנים. גודל ידית לא מתאימה או משקל כבד מדי (במיוחד בשלבים הראשונים בטניס) עלול גם לגרום לטכניקה לקויה שהתוצאה שלה יכולה להיות דלקות או פציעות בשורש כף היד ובמרפק.

גודל המחבט: ככל שראש המחבט גדול יותר, כך עוצמת החבטה גדלה, אך על חשבון הגמישות והשליטה במחבט, כך שחשוב ליצור איזון נכון בין עוצמה ובין שליטה. גודל של מחבט בעל ראש גדול נע בין 106-118 אינץ' מרובע; ראש קטן נע בין 85-94 אינץ' מרובע, כאשר משקלו של מחבט טניס נע בין 230 גרם ל-350 גרם. לטניסאים בעלי עוצמה, מבנה גוף שרירי ובעל יכולת חבטה גבוהה, עדיף לבחור מחבט בעל ראש קטן כאשר טניסאים בעלי מבנה צנום יותר וחבטה פחות חזקה יעדיפו מחבט עם ראש קצת יותר גדול.

הגודל חייב להתאים לגיל ולגובה של השחקן: ילדים קטנים (גילאי 4 ומטה), הנמוכים מגובה של מטר אחד, יסתפקו במחבט הקטן ביותר – 17 אינץ' (48 ס"מ); ילדים בגילאי 4-5, תלוי בגובהם, יכולים לבחור מחבט בגודל 19 עד 21 אינץ' (53 ס"מ); בגילאי 6 עד 8, עם גובה הנע בין 1.14 מטר עד 1.24 מטר, רצוי לשחק עם מחבט בגודל של 21 אינץ' (53 ס"מ); בגיל 9-10, בגובה 1.27 מטר עד 1.40 מטר, יתאים מחבט טניס של 23 עד 25 אינץ' (63 ס"מ); לשחקנים בגובה 1.41 מטר ומעלה מומלץ להשתמש במחבט של 26 אינץ' (66 ס"מ); מבוגרים ומקצוענים משתמשים בדרך כלל במחבטי 27 אינץ' (68.6 ס"מ עד 71.1 ס"מ); טניסאים בוגרים מתחילים יעדיפו מחבט בגודל 27 אינץ'.

ה"גריפ" (Grip) הינו החלק במחבט שבו אוחזים בעזרת כף היד והוא חייב להיות בגודל המתאים לזרוע וליד של השחקן. מרבית הילדים יכולים להשתמש בגריפ סטנדרטי באורך 4 אינץ' (10 ס"מ), כאשר אם הגריפ הרגיל קטן מדי עבור הילד, ניתן להשתמש בגריפ נוסף שיוסיף שמינית אינץ'. למבוגרים יתאים גריפ של 4.5 אינץ' (11.43 ס"מ). כדי לדעת במדויק מה אורך הגריפ המתאים, יש למדוד את המרחק של הקו הישר בין קצה האצבע האמצעית עד מרכז כף היד. ניתן להיעזר בסרגל או בכל מכשיר מדידה אחר. חשוב גם להתייעץ עם המאמן האישי על גודל ידית האחיזה של המחבט.

באירופה, מידות ה"גריפים" נעות במספרים 0 עד 6:

• מידה אפס: 4 אינץ'
• מידה אחת: 4 ו-⅛ אינץ'
• מידה שתיים: 4 ורבע אינץ'
• מידה שלוש: 4 ו-⅜ אינץ'
• מידה ארבע: 4 וחצי אינץ'
• מידה חמש: 4 ו-⅝ אינץ'
• מידה שש: 4 ו-¾ אינץ'

מתיחה חלשה יחסית- string: מאפשר למסור כדורים מסובבים, מתאים לשחקנים עם הרבה רגש ושליטה. כאשר המתיחה משוחררת יחסית, מתקבל אפקט טרמפולינה המייצר חבטה חזקה יותר.

מתיחה חזקה יחסית– מאפשרת דיוק גבוה יותר בחבטה. מתאים לשחקנים בעלי עוצמה גבוהה בחבטה שמחפשים שליטה.

ניתן לשלב מרככי רעידות המכונים "דאמפרים" או "בולם זעזועים" כדי לשפר את התחושה.

גמישות המחבט: המספרים 0-100 מציינים את מידת גמישותו של מחבט טניס. המספר 100 מציין קשיחות מרבית, כאשר רוב המחבטים מאופיינים בגמישות של טווח 45-75. ככל שהמספר נמוך יותר, ניתן להגיע לשליטה טובה יותר וסיבובים חדים יותר, על חשבון העוצמה והרעידות שעשוי הטניסאי להרגיש בידו.

מותגים מובילים: החברות הידועות ביותר בתחום מחבטי הטניס בעולם כיום הן וילסון (Wilson) בבולט (Babolat), הד (Head), טכניפייבר (Technifibre), פרינס (Prince) ויונקס (Yonex). מחבט פשוט יכול לעלות 100-200 שקלים, בעוד שמחבט מקצועי יותר יתקרב לאזור ה-1,000 שקלים ומעלה. שחקנים מקצוענים מסתפקים ברוב המקרים במחבט שעלותו 200-300 דולר. אחד המחבטים היקרים ביותר בעולם הוא "פרוקסימוס דיאמונד", המוענק כפרס בלבד או כסוג של גביע, בטורניר אנטוורפן בבלגיה. המחבט עשוי זהב ויהלומים וערכו עומד על כ-1.3 מליון דולר.

במרבית המועדונים של מרכז הטניס בישראל ממוקמות חנויות ספורט מקצועיות, המוכרות מגוון מחבטי טניס של המותגים המובילים ומספקות שירותי שיזור / שזירת מחבטים. סניף של "טניס זון" (Tennis Zone), רשת חנויות הטניס המקצועית המובילה בארץ, המציעה את המגוון הרחב ביותר של מוצרי טניס במחירים משתלמים, ממוקם במועדון הטניס שלנו בתל אביב.

חשבתם שאתם יודעים מה זה הוט דוג, בייגל או love? חישבו שוב.. המרכז לטניס בישראל מגיש לכם את מילון מונחי הטניס השלם

א

אאוט (out) – מצב בו הכדור נחת מחוץ לשטח המותר למשחק, על מגרש הטניס.

אד (ad) – קיצור של אדוונטג' (Advantage), יתרון. הכרזת שופט כאשר יש נקודת יתרון לאחד השחקנים, במקרה שבו אחד מהם זכה בנקודה לאחר שוויון.

אוברגריפ / אובר-גריפ (overgrip) – חומר העוטף את ידית המחבט (ר' ערך: גריפ) כדי לספוג לחות ולשפר את האחיזה במחבט. נקרא גם: אובר-ראפ (overwrap).

אול-קורט (all-court) – סגנון משחק המרכיב את כל הסגנונות השונים, כולל בייסליין (קו-בסיס), טרנזישן (מעבר), סרב וגם וולי (Volley).

או-פי (OP) – אופורטיוניטי פוינט. נקודת הזדמנות: 15-30, אפשרות לשבור סרב.

איי-טי-פי (ATP) – קיצור של איגוד מקצועני הטניס, הגוף הארגוני הראשי למשחקי טניס גברים. שמו של הגוף המקביל עבור טניס נשים הוא דבליו-טי-איי (WTA).

איי-טי-אף (ITF) – פדרציית הטניס הבינלאומית. הגוף המפקח על הטניס העולמי. הוקם ב-1913.

אייס (ace) – חבטת הגשה ('סרב') הנוחתת בשטח השחקן היריב, שבה היריב אינו מצליח לגעת בכדור. מזכה את השחקן המגיש בנקודה. לרוב חזקה, ונוטה לנחות באחת הפינות של איזור ה'סרוויס בוקס'.

איי-פין (IPIN) – מספר זיהוי שחקן בינלאומי. מספר סידורי של כל שחקן טניס מקצועי רשום בעולם. מאגר המספרים מנוהל על ידי ארגון ה-ITF (ר' ערך: איי-טי-אף).

אלי (alley) – האיזור הצדדי הצר במגרש הטניס, שבין קווי משחקי היחידים והזוגות. נקראים ביחד: 'טראמליינז' (Tramlines).

אמפייר (umpire) – ר' ערך: שופט כיסא.

אנדרספין (underspin) – ר' ערך: בקספין.

ב

בול בוי (ball boy) – אדם, לרוב ילד או ילדה, שתפקידם להחזיר את כדורי הטניס שעפו מחוץ לשטח המשחק, או שנתקעו ברשת. כמו כן, תפקידם לספק כדורים למגישים. חלק מהם כורעים ברך על יד הרשת, וחלק עומדים מאחור כדי לחלק כדורים למגישים. נקראים גם: בול גירל (ball girl) או בול קיד (ball kid).

בייגל (bagle) – כינוי למערכה שמסתיימת בתוצאה 6:0. במידה והתוצאה במשחק היא 6:0 6:0 הכינוי הוא דאבל בייגל. הבייגל נחשב לתוצאה משפילה, מבחינת המפסיד כמובן, שכל שחקן מנסה להימנע ממנה בכל מחיר. ההסבר לכינוי: דמיון בין הספרה 0 ובין בייגלה. ר' ערך: ברדסטיק.

בייסליין – ר' ערך: קו הגשה.

בקהנד (backhand) – חבטה המבוצעת כאשר גב היד מופנה לעבר הכדור בזמן המגע. מכת בקהנד תבוצע על ידי שחקן ימני כאשר הכדור נמצא בצד השמאלי של המגרש, או כאשר שחקן שמאלי חובט בכדור המגיע לצד ימין של המגרש. המונח ההפוך: פורהנד (ר' ערך)

בקספין (backspin) – כדור המסתובב אחורה בזמן שהוא מתנועע באוויר. עקב תנועה זו, הוא נוטה להתרומם באוויר ולצבור פחות מרחק, בגלל זווית התעופה שלו. נקרא גם: אנדרקאט (undercut). ההיפך מן המונח טופספין (ר' ערך). ר' גם ערך: סלייס.

ברדסטיק (breadstick) – כינוי למצב של הפסד או ניצחון במערכה בתוצאה 6-1, עקב הדמיון בין הספרה 1 ובין מקל-לחם. ר' ערך: בייגל.

ברייק (break) – לנצח במשחקון בתור השחקן המקבל (להבדיל מן השחקן המגיש), או הקבוצה המקבלת. "שבירת סרב" נחשבת משמעותית כיוון שהמגיש נמצא בעמדת יתרון, בדרך כלל.

ברייק באק (break back) – לנצח במשחקון בתור השחקן המקבל (להבדיל מן השחקן המגיש) מדי לאחר הפסד במשחקון הקודם, בו אותו שחקן היה בעמדת המגיש.

ג

גב יד (חבטה) – ר' ערך "בקהנד"

גביע דייוויס (davis cup) – אליפות העולם בטניס לנבחרות לאומיות לגברים. מתקיימת כל שנה מאז 1900, במהלך כל השנה. הגוף המארגן: פדרציית הטניס הבינלאומית (ITF). המדינה הזוכה מוכרזת כאלופת העולם לאותה השנה. הנבחרות המובילות בדירוג העולמי: צרפת, ארגנטינה, בלגיה, בריטניה, קרואטיה ואוסטרליה. נבחרת גביע דיוויס של ישראל הצליחה ב-2009 להגיע לחצי הגמר בבית העליון.

גולדן סט (golden set) – מערכה בה מושג ניצחון 6-0 בלי להפסיד אף נקודה. ניצחון כזה דורש השגת 24 נקודות המינימום. ניצחון שכזה נדיר מאוד בטניס מקצועי, במיוחד בדרגות הגבוהות.

גולדן סלאם (golden slam) – ניצחון בכל ארבעת אליפויות ה-'גראנד סלאם' (ר' ערך) וגם במדליית זהב אולימפית בטניס, בשנה אחת. רק שחקן אחד בהיסטוריה של הטניס הצליח להשיג זאת: שטפי גראף ב-1988.

גיים (game) – משחקון, המהווה חלק מתוך סט (מערכה). כל סט בנוי מ-6 גיימים (משחקונים) לפחות. בכל גיים משחקים לפחות 4 נקודות. הספירה: 15 לנקודה הראשונה, 30 לשנייה, 40 לשלישית ולאחר מכן נצחון בגיים. במידה והתוצאה בתוך גיים היא 40:40, יש להשיג יתרון של שתי נקודות על מנת לזכות בגיים.

גיים פוינט (game point) – מצב ובו המגיש מוביל, וזקוק לנקודה אחת נוספת כדי לנצח במשחקון.

גראונדסטרוק (groundstroke) – חבטת-קרקע. חבטת פורהנד או בקהנד לאחר שהכדור קפץ פעם אחת על מגרש הטניס. חבטה זו מבוצעת, בדרך כלל, בחלק האחורי של המגרש, קרוב אל ה'בייסליין'. שחקן טניס המרבה בחבטות גראונדסטרוק נקרא, ברוב המקרים, בייסליינר.

גראנד סלאם (grand slam) – ארבעת הטורנירים החשובים ביותר בטניס העולמי. אליפות אוסטרליה הפתוחה (מלבורן), אליפות צרפת הפתוחה (רולאן גארוס), אליפות אנגליה (ווימבלדון) ואליפות ארה"ב הפתוחה (פלשינג מדו). המונח משמש גם לתיאור שחקן טניס שהצליח לזכות בכל ארבעת הטורנירים הללו בשנה אחת.

גריפ (grip) – שיטת אחיזת מחבט. שלוש השיטות הנפוצות ביותר: 1) קונטיננטלית; 2) מזרחית; 3) מערבית. רוב השחקנים מחליפים שיטות אחיזה במהלך המשחק, כדי להתאים את עצמם לאופי החבטה הנדרשת.

ד

דאבלס (doubles) – משחק זוגות בטניס: ארבעה שחקנים ו/או שחקניות, שניים בכל צד. מתקיים במגרש טניס רחב יותר בהשוואה למשחק יחידים (סינגלס), ולכן רוחב המגרש הוא 2.97 מטרים.

דאבל פולט (double fault) – החטאה כפולה ברציפות מצד שחקן הטניס המגיש. דוגמה: הכדור נעצר ברשת, או שהחבטה חזקה מדי ויוצאת מן השטח המותר. במצב כזה, היריב מקבל את הנקודה. ר' ערך: פולט.

דאמפנר (dampener) – מתקן גומי זעיר המודבק אל גידי המחבט, כדי לספוג חלק מן הרטט שנגרם כתוצאה ממכת הכדור. תרגום אפשרי: משכך זעזועים.

דד נט (dead net) – מצב שבו שחקן טניס זוכה בנקודה לאחר שהכדור פגע בחלק העליון של הרשת המפרידה, ואז נחת בחלק המגרש של השחקן היריב. מוגדר כחוקי, אירוע ממוזל עבור החובט.

דיוס (deuce) – תיקו 40-40 במשחק טניס. במצב זה, נדרש כל שחקן לקבל 2 נקודות ברציפות כדי לנצח את המשחקון. כאשר שחקן מקבל נקודה אחת במצב זה, הוא עולה לעמדת יתרון (ר' ערך: אדוונטג').

דיפולט (default) – פסילת שחקן טניס במהלך משחק ע"י השופט לאחר 4 אזהרות על הפרת קוד, בדרך כלל על סמך התנהגותו על המגרש. כאשר שני השחקנים נפסלים נוצר "דאבל דיפולט".

דיפ שוט (deep shot) – חבטה שבסופה הכדור נוחת קרוב אל קו הבסיס (בייסליין). להבדיל מחבטה שבה הכדור נוחת באיזור קרוב לרשת או באמצע מגרש הטניס.

דרופ שוט (drop shot) – חבטת סלייס (ר' ערך) שבה הכדור נוחת קרוב מאוד לרשת ובקושי קופץ, מה שמקשה מאוד על היריב להגיע ולהעביר אותה כראוי.

ה

האף-וולי (half-volley) – מכת גראונדסטרוק (ר' ערך) מיד לאחר נחיתת הכדור, תוך שהמחבט קרוב לקרקע המגרש.

הארד-קורט (hard-court) – סוג קשה של מגרש טניס, עשוי אספלט או בטון, בתוספת שכבה סינתטית/אקריליק עליונה. סוג זה נצבע בגוונים שונים, ונוטה להתאים למשחק מהיר-בינוני ועד מהיר.

הגשה – ר' ערך: סרב

הד (head) – החלק העליון במחבט, המכיל את רשת הגידים. ראש המחבט.

הוט דוג (hot dog) – חבטת טניס בין רגלי השחקן היריב.

הולד (hold) – ניצחון משחקון בזמן הגשה. ר' ערך: ברייק.

הוק-איי (hawk-eye) – מערכת ממוחשבת המחוברת למצלמות כדי לעקוב אחרי מסלול הכדור, למטרות צפייה חוזרת ושיפוט מדויק יותר.

הייל מרי (hail mary) – חבטת תִלוּל בזוית גבוה במיוחד, מעל היריב, למטרות הגנתיות בעיקר.

הנדיקאפינג (handicapping) – מתן יתרונות או פיצויים לשחקנים מסוימים כדי להשוות את התנאים לניצחון, במקרה של נחיתות כלשהי.

ו

ווייד (wide) – הכרזה בעת משחק טניס, על כך שהכדור נחת מחוץ למגרש, מעבר לקוי הצד.

וולי (volley) – חבטת מענה לפני שהכדור מספיק לנחות/לקפוץ על המגרש. בדרך כלל מבוצעת קרוב לרשת. מכיוון שמדובר בחבטה מהירה, היא נחשבת התקפית. דורשת מהירות רבה משני השחקנים.

ווינר (winner) – חבטה שלא זכתה למענה על ידי היריב, והמזכה את החובט בנקודה. תקף גם להגשה שלא זכתה למענה מהצד השני.

ח

חימר (clay) – משטח טבעי המורכב, בין השאר, מחומרים כמו אבן, פצל כתוש, לבנים וטיט. מגרשי חימר נפוצים, למשל, באליפות צרפת הפתוחה. צבעים: אדום, ירוק (רוביקו – קשיח). מגרשי חימר אינם נפוצים בארה"ב, קנדה ובריטניה. באנגלית: קליי.

חיתוך – ראה ערך "סלייס"

ט

טאץ' (touch) – נגיעה אסורה ברשת מגרש הטניס, בעת משחק ובזמן שהכדור נמצא באוויר. הנוגע ברשת מפסיד נקודה.

טוס (toss) – הטלת מטבע בתחילת המשחק, כדי לקבוע מי מבין השחקנים יגיש ראשון.

טופספין (topspin) – כדור המסתובב קדימה בזמן שהוא מתנועע באוויר. עקב תנועה זו, הוא נוטה ליפול במהירות, עקב החיכוך עם האוויר. ההיפך מן המונח בקספין (ר' ערך).

טיי-ברייק (tie-break) – שבירת שוויון. אם התוצאה בסט היא תיקו 6:6, יש לשחק משחקון קובע עד 7 נקודות; במשחקון זה נדרש הפרש שתי נקודות למנצח, אז המנצח במשחקון הקובע זוכה בסט. שיטת הגשה: הראשון מגיש נקודה אחת, ולאחר מכן – כל שחקן מגיש שתי נקודות לסירוגין, עד להכרעה במשחקון. בחלק מהטורנירים הבינלאומיים לא נהוג להפעיל טיי-ברייק.

טי פוינט (T-Point) – נקודת החיבור בין נקודת האמצע (סנטר ליין) ובין נקודת ההגשה (סרוויס ליין). נקראת כך מכיוון שהיא מזכירה את האות האנגלית 'טי' (T). נקראת גם: טי-ספוט.

טעות בלתי מחוייבת (unforced error) – שגיאה של שחקן שאינה תוצאה של כדור קשה שנחבט עך ידי היריב (כדור לרשת או לאאוט). מספר הטעויות הבלתי מחויבות נספרות בדרך כלל לצורכי סטטיסטיקה ומצביעות על רמת המשחק של כל שחקן.

טראמליין (tramline) – קו הגבול החיצוני במגרש טניס, המגדיר את גבולות הגזרה המותרים במשחק. הקו הרחב-יותר מיועד למשחקי הזוגות. הקו הצר מיועד למשחקי יחידים.

י

יתרון (advantage) – הניקוד הבא לאחר תוצאת שיוויון. במידה ושחקן שמוביל ביתרון מנצח את הנקודה הבאה, הוא זוכה ב'משחקון' (גיים; game). בלועזית: אדוונטג'.

כ

כף יד – ראה ערך "פורהנד"

ל

לאב (love) – אפס, בניקוד הטניס. שופטי הטניס אינם אומרים "זירו" כמילת ניקוד.

לוב (lob) – חבטת טניס גבוהה במיוחד, המכונה בעברית "תילול". מטרה התקפית: העברת הכדור מעל השחקן היריב, במיוחד אם הוא ממוקם קרוב לרשת, או באמצע המגרש – כדי לזכות בנקודה. מטרה הגנתית: כדי להעניק לחובט זמן להתאושש מריצה או התרחקות מן המרכז ו/או הרשת.

לט (let) – קריאה של שופט הכיסא לבצע משחק חוזר של אותה נקודה. מתרחש כאשר בזמן הגשה כדור הטניס פוגע ברשת לפני שהוא פוגע בצד השני של מגרש הטניס. מצב זה כאמור דורש הגשה נוספת, אם הכדור נחת בתחום המותר של איזור ההגשה (אם נחת בתחום האסור, מדובר ב'פולט'). אם מצב 'לט' מתרחש במהלך משחק (הפרעה חיצונית כלשהי למשחק), יש לשחק שוב את אותה הנקודה מתחילתה.

מ

מערכה (set) – ר' ערך: סט

מערכה על ההגשה (on serve) – מצב במהלך מערכה שבו סך השבירות ("ברייק") של כל שחקן הוא זהה בזמן הסרב, אף שחקן או זוג לא יכול לנצח את המערכה בלי שבירה או הגשה. מערכת יתרון דורשת שבירה אחת לפחות כדי לנצח.

משחקון (game) – ראה ערך "גיים"

נ

נט (net) – חבטה המסתיימת בפגיעה ברשת, ומובילה לנקודה לטובת השחקן היריב.

נקודת אליפות (championship point) – צ'מפיונשיפ פוינט. רגע דרמטי במשחק שבו חסרה לשחקן המוביל נקודה אחת בלבד כדי לנצח את כל הטורניר.

נקודת הזדמנות גדולה (major opportunity point) – מצב ניקוד 0-30. נקרא בקיצור: MOP.

נקודת מדליית זהב (gold medal point) – גולד מדאל פוינט. מצב בו לשחקן טניס במשחקים האולימפיים חסרה רק נקודה אחת כדי לקבל את המקום הראשון ולזכות במדליית זהב אולימפית.

נקודת מערכה (set point) – סט פוינט. מצב בו חסרה לשחקן נקודה אחת על מנת לנצח את המערכה כולה.

נקודת משחק (match point) – מאצ' פוינט. מצב בו לשחקן המוביל את המשחק חסרה רק נקודה אחת על מנת לנצח את המשחק.

נקודת משחקון (game point) – גיים פוינט. מצב בו חסרה לשחקן נקודה אחת על מנת לנצח את המשחקון.

נקודת שבירה (break point) – ברייק פוינט. מצב בו חסרה לשחקן נקודה אחת על מנת לנצח משחקון, שבו השחקן היריב הוא המגיש ולכן נהנה מיתרון מובנה. ר' ערך: ברייק.

ס

סוויטספוט (sweetspot) – החלק המרכזי בראש מחבט הטניס, שנחשב לנקודה הטובה ביותר עבור רוב החבטות. בתרגום לעברית: נקודה מתוקה.

סט (set) – מערכה. על מנת לנצח משחק טניס יש לזכות ב-2 סטים, אם משחקים משחק של הטוב מ-3 סטים (כפי שנהוג ברוב התחרויות) או בשלושה סטים, אם משחקים משחק של הטוב מ-5 סטים (בתחרויות גראנד סלאם וגביע דייוויס). על מנת לזכות בסט יש לנצח 6 משחקונים במהלך הסט. במידה והתוצאה בסט היא תיקו 5-5, משחקים עד 7. במידה והתוצאה היא תיקו 6-6 משחקים שובר שיוויון מכריע.

סטרינגס (strings) – שריגי המחבט, או מיתרים. החומר ממנו עשויה הרשת.

סינגלס (singles) – משחקי יחידים בטניס, להבדיל ממשחקי זוגות (doubles). במשחק יחידים רוחב המגרש הוא 5.48 מטר בלבד.

סלייס (slice) – חבטת טניס המפעילה 'אנדרספין' (סיבוב אחורי) על הכדור, כאשר כיוון המחבט מלמעלה למטה. החבטה גורמת לכדור 'לצוף' ולנחות בזווית נמוכה על המגרש.

סמאש (smash) – מכה אנכית חזקה, לרוב מבוצעת על ידי שחקן הטניס כשהוא קרוב לרשת. הכדור קופץ כה גבוה, עד שלא ניתן להשיב את חבטה כיוון שהוא יוצא מגבולות המגרש.

ספין (spin) – סיבוב הכדור תוך כדי שהוא נע באוויר. סוגי ספינים: בקספין, טופספין, אנדרספין (ר' ערך).

סרב (serve) – חבטת הגשה. הכדור חייב לנחות באיזור ה'סרוויס-בוקס' של מגרש היריב, דהיינו – במחצית הקרובה לרשת. חבטה זו משמשת למעשה כחבטת-פתיחה להשגת נקודה. ברבים: סרבים.

סרוויס בוקס (service box) – איזור מרובע בתוך מגרש הטניס, סמוך לרשת ובין קווי-הצד (סייד-ליינס). באיזור זה, המחולק לשני צדדים (שמאלי וימני) חייב לנחות הכדור בכל הגשה.

סרוויס ליין (service line) – קו במגרש הטניס, מקביל לרשת, במרחק של 6.4 מטרים ממנה. מסמן את קצה איזור שטח ההגשה (ר' ערך: סרוויס בוקס)

פ

פולט (fault) – הגשה שמסתיימת בנפילת הכדור מחוץ לשטח ה"סרוויס בוקס" (ר' ערך) של היריב. המגיש לא זוכה בנקודה, במצב זה.

פורהנד (forehand) – חבטה רגילה בה החלק החזיתי של היד מופנה לכדור בזמן החבטה. ההיפך מ'בקהנד'. לדוגמה, חבטה של שחקן ימני כאשר הכדור נמצא בחלק הימני של המגרש, כאשר כף היד מופנית לכיוון הרשת/הכדור.

פוט פולט (foot fault) – שחקן מגיש ודורך על קו הבסיס לפני שהוא פוגע בכדור, העבירה נחשבת כמו עבירת הגשה רגילה של הגשה ברשת או הגשה בחוץ ושני עבירות כאלה יגררו שגיאה כפולה.

צ

צ'אלנג' (challenge) – מצב בו שחקן מבקש בדיקה חוזרת של קביעת המיקום בו נחת הכדור, בסיוע טכנולוגי (ר' ערך: הוק-איי). ניתן לביצוע רק במסגרת מספר טורנירים גדולים.

צ'יינג'-אובר (change-over) – מנוחה של 90 שניות בסיום כל משחקון לא-זוגי, כאשר השחקנים מחליפים צדדים.

ק

קו בסיס (base line) – קו הגשת הפתיחה. זהו הקו האחורי ביותר במגרש הטניס. אמצע הקו האופקי מסומן בקו אנכי קטן. באנגלית: בייסליין, בייס ליין.

קו הגשה (service line) – קו האמצע במגרש טניס. הקו חוצה לרוחב כל צד במגרש, כדי לסמן את הגבול שאותו אין לעבור בחבטת הגשה. באנגלית: סרוויס ליין.

קול (call) – קריאה קולית של שופט במגרש טניס, המכריזה על כך שהכדור נחת מחוץ לשטח המותר למשחק.

קורט (court) – מגרש הטניס.

ר

ראלי (rally) – סדרת חבטות-מענה לאחר סרב (הגשה). הסדרה מגיעה לסיומה כאשר אחד מן השחקים אינו מסוגל להשיב את הכדור למגרש היריב, או שאינו מסוגל להגיע לכדור כלל.

ריטרן (return) – חבטת החזרה לחבטת ההגשה. מענה של השחקן היריב ל"סרב" (ר' ערך: סרב).

ש

שאנק (shank) – חבטה שגויה באופן מובהק, לעתים עקב מכה בלתי-מכוונת במסגרת של מחבט הטניס. חבטות כאלו נוחתות לרוב מחוץ לשטח המותר של המגרש, אך עשויות לנחות גם במיקום חוקי.

שבירה (break) – מצב בו שחקן מנצח משחקון הגשה של היריב שלו. ר' ערך: ברייק.

שגיאה כפולה – ראה ערך "דאבל פולט"

שובר שיוויון – ראה ערך "טיי ברק"

שוליים – שולי המגרש אשר מסמנים את גבולות המגרש במשחק זוגות. במשחקי יחידים אסור להכות כדור לשוליים. ר' ערך: טראמליין.

שופט כיסא (chair umpire) – הסמכות האחרונה בקביעת עובדות על המגרש. מכריע בנושא מיקום נחיתת כדורים (אאוט), סוגיות הגשה ומיקום הרגליים על הקווים. השופט יושב על כיסא גבוה לצד הרשת. באנגלית: צ'ר אמפייר.

שמירה על ההגשה (hold serve) – ניצחון של משחקון על ידי השחקן המגיש. ההיפך ממצב "ברייק" (שבירה), בו השחקן היריב מצליח לנצח את המשחקון למרות שלא הגיש אותו. באנגלית: "הולד סרב".

ת

תילול – אחת מחבטות הקרקע בטניס. ראה ערך "לוב" (lob).