אלופים

יוני ארליך נולד בארגנטינה וכשהיה בן פחות משנה עלה ארצה עם משפחתו. הוא לא חיכה זמן רב וכשהיה בן 3 בלבד כבר החל לשחק טניס. בגיל 19 הפך יוני למקצוען ומאז, במשך קרוב ל-21 שנה, לא חדל להתחרות במסגרות השונות ובטורנירים המובילים בעולם.

במשך שבע שנים נלחם יוני בכדי להתקדם בסבב היחידים, ללא הישגים משמעותיים. התפנית החשובה בקריירה שלו הגיעה בשנת 2003, כאשר החל להתחרות במסגרת סבב הזוגות בצוותא עם אנדי רם. ימים ספורים בלבד לאחר שנפגשו במקרה בתחנת רכבת לונדונית וסיכמו על תחילת העבודה המשותפת, הגיעו השניים להישג משמעותי ראשון, כאשר הדהימו אפילו את עצמם והעפילו לחצי גמר טורניר ווימבלדון לזוגות. שנה לאחר מכן כבר ייצגו את ישראל באולימפיאדת אתונה, שם הגיעו עד לרבע הגמר, תוך שהם ממשיכים להפתיע את עולם הטניס ולטפס אל הצמרת העולמית בדירוג הזוגות. בשנת 2007 הובילו יוני ואנדי את נבחרת ישראל לבית העליון בגביע הדיוויס, לאחר ניצחון על נבחרת איטליה.

במקביל גם בחייו האישיים של יוני חלו תמורות, כשביוני של אותה שנה נשא לאישה את בחירת לבו מור. בינואר 2008 הגיע ביחד עם אנדי להישג השיא בקריירה שלו – זכייה בטורניר הזוגות באליפות אוסטרליה הפתוחה. בכך הפך לישראלי השני בהיסטוריה שזוכה בתואר גרנד סלאם. השנה המוצלחת בחייו של יוני הסתיימה בשיא נוסף, כאשר בספטמבר הפך לאבא לעמית. ביולי 2009 היה שותף מלא לניצחון ההיסטורי על נבחרת רוסיה ולהעפלה לחצי גמר גביע הדיוויס. רצף ההצלחות נקטע כאשר פציעה במרפק אילצה את יוני לצאת להפסקה בת שמונה חודשים, במהלכה אומנם זכה סופסוף ליותר זמן איכות עם בנו הפעוט, אך גם נפרד מאנדי לאחר שנים של עבודה משותפת מוצלחת. בשנת 2010 חזר יוני להתחרות, ובטורניר קווינס היוקרתי אף שיתף פעולה עם הכוכב העולה בסבב היחידים, נובאק דג'וקוביץ'. שיתוף הפעולה בין השניים התברר כמוצלח והם זכו בטורניר.

לאחר עשור של זוגיות הדוקה עם אנדי ומאז שהחלים מהפציעה, יוני מתחרה עם שותפים אחרים מהעולם. גם בשלהי הקריירה יוני ממשיך להוכיח כישרון ואופי יוצאי דופן והוא מדורג בין 100 השחקנים הטובים בעולם בסבב הזוגות.

אל המגרשים של מרכז הטניס בירושלים הגיע אנדי רם זמן קצר לאחר שעלה לארץ מאורוגוואי עם משפחתו. אביו היה זה שמשך אותו למשחק "כדי שתהיה רשת שתפריד בינו ובין היריב".

כילד בן 6, הטניס היווה עבור אנדי גשר אל החברה הישראלית וסייע לו בהתמודדות עם קשיי הקליטה והשפה. העיסוק בספורט, ובטניס בפרט, שיפר את ביטחונו העצמי והוא בילה במרכז שעות ארוכות כל יום, באימונים ובילויים עם חברים. בגיל 10 החל להשתתף בתחרויות במרכזי הטניס ברחבי הארץ ועד מהרה הגיע להישגים ולדירוגים גבוהים בסבב הנוער. באותה העת גם הכיר את שירי זלוטיקמן, אשתו לעתיד, שהתאמנה במרכז הטניס בערד. במהלך שנותיו בפנימייה למחוננים בספורט בווינגייט, לשם עבר בכיתה ח', הם הפכו לחברים ומאז לא נפרדו. בגיל 21 עבר אנדי להתאמן ברמת השרון תחת שרביטו של המאמן רונן מורלי, אותו הוא מכנה "האבא השני שלי".

התפנית הגדולה בקריירה של אנדי חלה בקיץ 2003, עת פגש במקרה את יוני ארליך בתחנת הרכבת בלונדון בדרך לעוד תחרות יחידים. הם החליטו להירשם למוקדמות טורניר הזוגות של טורניר ווימבלדון וכבר במבחן המשותף הראשון שלהם הגיעו עד חצי הגמר. אומנם בחורף של אותה שנה אנדי זכה גם באליפות ישראל לטניס, אולם זמן קצר לאחר מכן, בעקבות ההצלחה בטורניר ווימבלדון, החליט לזנוח את תחרויות היחידים ולהתמקד בזוגות.

בשנת 2005, בעיצומם של האימונים במהלך טורניר ה"רולאן גארוס" בפריז, התבשר אנדי כי אביו עמי נפטר במפתיע מהתקף לב. אנדי מספר כי מעבר לאובדן העצום, כאבו הגדול היה על כך שאביו, שהשקיע את כל כולו בהצלחת בנו, לא זכה ליהנות מפירות ההשקעה ולחזות בהישגים ובשיאים המקצועיים שהגיעו בשנים שלאחר מכן. בכדי להנציח את זכר אביו, הקים אנדי לאחרונה את הקרן ע"ש עמי רם, שנועדה לתמוך בטניסאים תחרותיים ולסייע להם בהשגת מימון וצרכים נלווים.

בשנת 2006 עשה אנדי היסטוריה כאשר הפך לישראלי הראשון שזוכה בטורניר גרנד סלאם, במסגרת משחקי הזוגות המעורבים בטורניר ווימבלדון. אולם השיא היה עוד לפניו. בצוותא עם שותפו יוני ארליך הגיע אנדי להישגים חסרי תקדים בטניס הישראלי, ובראשם הזכייה באליפות אוסטרליה הפתוחה ב-2008. ביולי 2009 הובילו השניים את נבחרת ישראל עד לחצי גמר גביע דייוויס, לאחר ניצחון הרואי ובלתי נשכח על נבחרתה החזקה של רוסיה. הכינוי "אנדיוני" דבק בצמד, שהפך למותג מנצח.

בשיאן של 16 שנותיו כשחקן מקצועי, אנדי רם דורג בין עשרת הטניסאים הטובים בעולם בסבב הזוגות, תוך שהוא קוטף תארים בטורנירים הנחשבים ביותר בסבב. באפריל 2014, לאחר שסבל במשך תקופה מפציעה טורדנית ברגלו, הודיע על החלטתו לפרוש ממשחק פעיל.

כיום אנדי מתגורר בתל אביב עם אשתו שירי ושלושת ילדיו, מעביר הרצאות ומאמן את הנבחרות הארציות של המרכז לטניס בישראל.

עמוס מנסדורף נולד באוקטובר 1965. כשנפתח מרכז הטניס ברמת השרון באפריל 1976, עבורו זה היה חלום: לעבור את הגשר מעל כביש 5 וללכת לשחק טניס. ואכן, מנסדורף נמנה על הילדים הראשונים ששיחקו במרכז. מאמניו מיד זיהו את הפוטנציאל ומנסדורף התקדם במהרה והיה גם מכוכבי הופעות הראווה לגיוס הכספים בארה"ב של המרכז לטניס בישראל. באחת ההופעות שיחק עמוס הילד יחד עם ג'ימי קונורס שהיה בתקופה זו מהטניסאים הבכירים בעולם. כבר בגיל צעיר אסר על אמו להגיע לצפות במשחקים שלו, בטענה כי היא מלחיצה אותו, וגם מאביו ביקש שלא יגיע- אבל הוא בכל זאת בא.

בעת שחגג בביתו הסמוך למרכז הטניס בר מצווה, פנה עמוס לאורחים ב-21:00 בערב ואמר להם: "סלחו לי, תודה שבאתם לחגוג אתי, אבל אני צריך ללכת לישון – יש לי משחק מחר בבוקר". זו הייתה התשוקה, המקצוענות והאהבה למשחק שהפכה אותו לטניסאי הישראלי המצליח בכל הזמנים.

מנסדורף הפך למקצוען בשנת 1983 ודורג בשיאו במקום ה-18 בעולם (נובמבר 1987) – הגבוה ביותר עבור טניסאי ישראלי. הוא זכה בששה טורנירי ATP במהלך הקריירה: יוהנסבורג, רמה"ש (ריקליס), אוקלנד, פאריס, רוזמאלן ו-וושינגטון ונוצח בעשרה גמרים – ארבעה מהם היו בטורניר רמה"ש. הישגי השיא שלו בטורנירי גראנד סלאם היו רבע הגמר באוסטרליה (1992) ושמינית הגמר בווימבלדון ובארה"ב. בזכייה שלו בטורניר ריקליס ברמה"ש ב-1987 גבר בגמר על ברד גילברט ובחצי הגמר על אותו ג'ימי קונורס האגדי, זה שאירח אותו בהופעות הראווה כילד. בנבחרת הדייוויס ייצג את ישראל במשך 11 שנים והיה שותף לעלייה ההיסטורית לבית העליון ב-1986 ולעלייה לרבע הגמר שנה לאחר מכן עם הניצחון הגדול על נבחרת צ'כוסלובקיה. בנוסף ייצג את ישראל באולימפיאדות בלוס אנג'לס 1984 ובסיאול 198

מנסדורף הודיע על פרישה בשידור חי בטלוויזיה, בסיום משחק הגמר של טורניר אייזנברג ברמה"ש, לאחר שנוצח ע"י וויין פריירה מדרום אפריקה. לעיני הקהל הביתי הוא לא הצליח לסיים את הנאום, פרץ בבכי של התרגשות וקיבל חיבוק חם מאיאן פרומן, אחד מששת המייסדים של מרכזי הטניס.

לאחר הפרישה עסק עמוס בעיקר בתחום היהלומים ובמקביל היה קפטן נבחרת הדייוויס של ישראל ולאחר מכן קפטן נבחרת הפדרציה. הוא אב לשלושה ילדים.

במרכז לטניס בישראל – קריית שמונה עבדה פקידת קבלה בשם אנקה סלע, שבנה עופר התאמן במרכז. לאנקה היה גם ילד בן 5 בשם דודי ובאחת ממשמרות הצהריים שלה, כשלא היה בייביסיטר שישמור עליו בסיום הגן, הביאה אותו יחד אתה לעבודה. שאול זוהר, מנהל המרכז, ניגש לילד הבלונדיני ושאל אותו: "בא לך לשחק אתי קצת?".

דודי השיב בחיוב ושאול לקח אותו למגרש מספר 7 עם מחבט וסל כדורים ישנים, כדי שיהיה לילד קל יותר לשחק. לאחר עשר דקות של אימון, ראה שאול שהילד קולט מהר את המשחק וכבר מצליח להחזיר כדורים. אחרי האימון אמר שאול לדודי שבכל פעם שהוא יגיע עם אימא לעבודה, הם ישחקו קצת. שאול התלהב מההתקדמות של דודי, מהריכוז, מהעיניים שלא משו מהכדור. בגיל 7, זמן קצר לאחר שהתחיל להתאמן במרכז באופן קבוע, כבר שיחק על מגרש מלא. הוא התקדם מקבוצה לקבוצה, נכנס לתכנית התחרותית וזכה באליפות ישראל לנוער בגילאים הצעירים. גלעד בלום, שאימן במרכז לטניס בישראל – רמת השרון, הבחין בכך שהוא בין הבולטים בארץ וביקש להביא אותו לאימונים גם במרכז הארץ. המרכז לטניס בישראל החל לממן לדודי טיסה פעם בשבוע מקריית שמונה לרמה"ש ובגיל 11 המשפחה עברה להרצליה, לדירה שהמרכז שכר עבורה, כדי שדודי יהיה קרוב לאקדמיה ברמה"ש.

דודי סלע הפך למקצוען בשנת 2002, לא לפני שדורג במקום התשיעי בעולם בדירוג הנוער באותה שנה. הוא הגיע לשני גמרים של טורנירי ATP – בייג'ין 2008 ואטלנטה 2014 וזכה ב-21 תארי צ'לנג'ר בקריירה, המדרגים אותו במקום השני בכל הזמנים (אחרי ין סון לו מטאיפיי עם 26 תארים). הישגי השיא שלו בגראנד-סלאם הם שמינית הגמר בווימבלדון 2009 ושלוש פעמים העפלה לסיבוב השלישי באליפות אוסטרליה, שם כבר יצר לעצמו קהל מעריצים מושבע של יהודים וישראלים ממלבורן.

משחק השיא שלו בקריירה היה הניצחון הגדול בגביע דייויס על המדורג 6 בעולם דאז, הצ'יליאני פרננדו גונסאלס, שהתקיים במרכז לטניס בישראל – רמת השרון. דודי ניצח בחמש מערכות, לאחר חמש שעות של משחק והעלה את ישראל לבית העליון לראשונה לאחר 14 שנה. ניצחון גדול נוסף של דודי היה על הספרדי דוד פרר (5 בעולם) בסיבוב השני של טורניר בייג'ין ב-2008. ביולי 2009, כשהוא בן 24, הגיע לדירוג השיא שלו – 29 בעולם,  השלישי בהיסטוריה אחרי עמוס מנסדורף (18) ושלמה גליקשטיין (22). כיום דודי ממשיך להתחרות בסבב המקצועני בתחרויות בכל העולם; הוא נשוי למרינה ואב לבן ובת.

נועם אוקון נולד בחיפה וכשהיה בן 8 וחצי עלה למגרשים של מרכז הטניס בעיר. בגיל 14 החל לנסוע לווינגייט ולמרכז הטניס ברמת השרון פעם בשבוע. כשהרגיש שהילדים שאיתו מתקדמים בקצב מהיר ממנו, הבין שכדי להגיע לרמות הגבוהות יצטרך להגביר את תדירות האימונים. בגיל 15 וחצי עזב את חיפה ועבר לפנימיית המחוננים בווינגייט. המעבר היווה עבור אוקון את נקודת המפנה: הוא התחיל להתנהל לפי סדר יום שכלל אימוני טניס וכושר אינטנסיביים (תחת המאמן רונן מורלי, לעתיד מאמן נבחרת הדייוויס), והמחויבות לטניס הפכה לדבר הכי משמעותי בחייו. את שירותו הצבאי העביר כספורטאי מצטיין.

בגיל 18 הפך לשחקן מקצועי, החל לנצח בתחרויות חשובות ולהתקדם בסבב העולמי. כשהוא בן 20 הצליח אוקון להגיע לשלבי המוקדמות של טורנירי גרנד סלאם. במשך מעל לעשר שנים היה נועם אוקון חלק מנבחרת הדייוויס, אותה נבחרת שהעפילה ב-2009 לראשונה בהיסטוריה לחצי הגמר והפכה לאחת מארבע הנבחרות הטובות בעולם. באליפות אוסטרליה הפתוחה עבר את שלב המוקדמות והחל להתחרות בטורניר עצמו, אך נעצר בעקבות פציעה בברך. הוא סבל מהפציעה במשך שנה ולבסוף החליט לעבור ניתוח שהרחיק אותו מהמגרשים למשך תשעה חודשים.

בגיל 24 הצליח אוקון להתאושש מהפציעה ולצבור ביטחון על המגרש, ואף נכנס למאייה הראשונה ודורג במקום ה-95 בעולם. ב-2004 הצליח להעפיל לשלב רבע הגמר בטורניר אינדיאנפוליס. פציעה חמורה נוספת, הפעם בכתף, עצרה את ההתקדמות והשביתה אותו למשך ארבעה חודשים נוספים.

בגיל 32, לאחר שנתיים קשות במהלכן סבל מפציעות ותוך לבטים רבים, הודיע על פרישה ממשחק פעיל. ב-2016 סגר מעגל בנבחרת הדייוויס, כשמונה למאמן הנבחרת. מאז שנת 2011 נועם אוקון הוא מאמן בכיר במרכז הטניס ברמה"ש, הוא מתגורר בכפר סבא, נשוי ואב לשני ילדים.