טל אמסלם, מנהל מרכז הטניס והחינוך קריית שמונה, מספר כי הסיפור שלנו בשנתיים האחרונות הוא סיפור של חזרה מהאפר, צמיחה מחדש, ושוב התמודדות עם הבלתי נודע. אחרי תקופה ארוכה של פינוי ופיזור בכל רחבי הארץ, חזרנו במאי 2025 אל הגליל. חזרנו עם תשוקה בוערת להחזיר את החיים לילדי קריית שמונה והסביבה.
המסע לשיקום הבית
כשפתחנו מחדש את השערים, המשימה הייתה כפולה: שיקום הפיזי ושיקום הנפש. המרכז ספג נזקים קשים – מגרשים הרוסים, גג מופגז ומשרדים שדרשו תיקון יסודי. אך במקביל לשיפוץ המבנים, השקנו את תוכנית "חוזרים לחיים". הצלחנו להחזיר מאות ילדים ומבוגרים למגרשים – מקרית שמונה ועד מג'דל שמס ומסעדה. מתוכניות העצמה לבנות ועד לטניס מיוחד וקבוצות "חיים ביחד", המגרש הפך שוב למקום שבו הכל אפשרי.
הצוות: הלב הפועם של המרכז
בניית הצוות מחדש הייתה אתגר אדיר. רוב הצוות המקורי לא חזר, אך הצלחנו לגייס אנשים מדהימים – מאמנים, אנשי אדמיניסטרציה ומלווים רגשיים – שהפכו למשפחה אחת גדולה עבור הקהילה.
המציאות החדשה-ישנה
אולם, עם התחדשות הלחימה, מצאנו את עצמנו שוב מול שערים נעולים. בקרבת הגבול, כשאין זמן התרעה והאזעקה נשמעת לעיתים רק אחרי הנפילה, השגרה מתנפצת לרסיסים. הילדים סגורים בבתים, חשופים למתח תמידי, וההשלכות ניכרות בכל שיחה: נסיגה רגשית, חרדה וקושי פיזי ממשי.
אנחנו לא מוותרים עליהם
גם כשהמרכז סגור, המאמנים שלנו נמצאים שם עבורם דרך הזום. המאמן משה מעביר אימון מהממ"ד בזמן פיצוצים; שלומי יוצא למגרש מאולתר בקיבוץ כדי לתת רגע של שפיות לילד במצוקה, גם אם באמצע הם נאלצים לרוץ למקלט. אלו הם רגעי הגבורה הקטנים של היום-יום.
המבט קדימה
התחושה היא של נסיגה לאחור – כלכלית, חברתית ומנטלית. הצוות שלנו מתמודד עם חוסר ודאות תעסוקתית ומתח נפשי עצום, אך הרוח נשארת איתנה. אנחנו מבינים שהתפקיד שלנו כמרכז טניס וחינוך הוא לא רק ללמד חבטת פתיחה, אלא להיות המקום שאליו הילדים יוכלו לחזור כדי להרגיש שוב בטוחים, שייכים ושמחים.
אנו מייחלים לימים שקטים יותר, בהם קולות החבטה בכדור יחליפו את קולות האזעקה. עד אז, אנחנו ממשיכים להילחם על כל ילד וילדה בגליל.